שפירא נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט לתעבורה הרשיע את המערערת, על פי הודאתה בעבירה של גרימת תאונת דרכים, תאונה עצמית עם קטנוע ביום 30.10.08. כתב האישום החזיק, בין היתר, עבירה של חבלה של ממש בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה המחייב פסילה בפועל בת 3 חודשים.

בתאונה המערערת נפלה עם האופנוע, שברה את רגלה, לא נגרם נזק או פגיעה לכל אדם אחר למעט היא. מדובר בנהגת ילידת 1947 המחזיקה רשיון נהיגה משנת 1986 ולחובתה 3 הרשעות בדין בלבד, האחרונה שבהן משנת 2008 בעת שהלכה כהולכת רגל.

בית משפט קמא בשקלו את כלל השיקולים, לרבות העובדה, כך נרשם מפיו שתקופת מה לא נהגה לאחר התאונה חרג מהענישת המינימום של 3 החודשים ופסל את המערערת פסילה בפועל של 30 יום בלבד.

הערעור על כך שבית משפט קמא לא נמנע מלהטיל על המערערת כל עונש פסילה.

אומר שלבי יוצא אל המערערת. לו הייתי יושב בדין בערכאה קמא יכול ולא הייתי פוסל אותה מלנהוג. אבל דין הוא דין, הוראות הדין קובעות שמקום שבית משפט קמא לא טועה לא תעשה עצמה הערכאה הדיונית "צדיקה" ומקום ובית משפט קמא "קיצר" תקופת פסילת המינימום כפי שקיצר, הרי נהג באופן ראוי בעניינה של המערערת והתערבות בפסק דינו תהא לא ראויה ולא צודקת.

עם כל הצער שבדבר, הנני דוחה את הערעור.

הפסילה בפועל תמשך החל מיום 26.4.11 ועל המערערת להפקיד את הרשיון.

ניתנה והודעה היום ד' אדר ב תשע"א, 10/03/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: