שפירא נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על חומרת העונש (לאחר שב"כ המערער חזר בו מטענותיו לעניין הכרעת הדין) שגזר בימ"ש קמא על המערער בתיק ת5229/07 תעבורה רמלה (כב' השופטת שלזינגר-שמאי).

המערער הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות לאחר שמיעת ראיות בתיק, כשההרשעה התבססה על בדיקת מאפיינים בה נכשל במבחני ביצוע ועל בסיס סירובו לבצע בדיקת נשיפה.

העונש שגזר בימ"ש קמא על המערער –

7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור על נהיגה ללא רישיון תקף מעל 12 חודשים, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים;

קנס בסך 1,000 ₪;

פסילה בפועל בת 24 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית;

פסילה על תנאי בת 4 חודשים ל-3 שנים.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער כי מדובר באירוע שהתרחש לפני שנה ו- 8 חודשים, קרי ביום 21.7.08. בנסיבותיו האישיות, מצוין כי אימו של המערער נפטרה לאחר מחלה קשה בהיותה בת 61 בלבד ביום 6.4.09. כיום מתגורר המערער עם אביו בן 67. האב חולה לב לאחר 3 צנתורים עם מחלת כליות. המערער מסייע לאב. המערער פתח עסק עצמאי לפני 3 שנים, ובלא רישיון נהיגה אין לו כל יכולת להתפרנס.

ב"כ המשיבה מציין כי בבדיקה הראשונה בטרם סירב המערער לבצע בדיקה שנייה נמצאה כמות של מעל 700 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. עוד מציין הרשעותיו הקודמות בתעבורה, וכן רישומים פליליים. מבקש שלא להתערב בעונש.

לגופו של עניין, דין הערעור להידחות.

1. ככלל, בית משפט בערכאת ערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר דינו, זאת גם אם בית המשפט היה פוסק אחרת.

רק טעות או חוסר סבירות קיצונית, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות בית משפט של ערעור (ראה ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג פד"י נו (1) 437).

2.עונש המינימום שנקבע בחוק עומד על 24 חודשי פסילה בפועל לעבירה זו.

על ביהמ"ש לערוך האיזון הנכון בין אינטרס הציבור, מניעת נהגים שיכורים והורדתם מהכביש לתקופה ארוכה, לבין אינטרס הפרט. כאשר נקודת המוצא בכל מקרה הינה עונש המינימום שנקבע לעבירת השכרות בחוק, כאשר רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן מתוך נימוקים שיירשמו רשאי ביהמ"ש לסטות מתקופת העונש המינימאלית.

עוד נקבע בפסיקה כי לנסיבות אישיות ככלל יינתן משקל מועט, אם בכלל, במקרים מסוג זה.

נוכח כך, על המערער להצביע על נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות סטיה מענישת המינימום והתערבות בגזר דינו של בימ"ש קמא.

סיוע ותמיכה של המערער באביו, מעבר לחובת המערער לתמוך באביו, אין נסיבה זו מהווה נסיבה חריגה יוצאת דופן וייחודית למערער זה בלבד.

הצורך ברישיון הנהיגה לשם פרנסה, אף הוא אינו מהווה נימוק חריג ויוצא דופן הייחודי למערער זה בלבד.

3.למערער 14 הרשעות קודמות המשתרעות על פני ותק נהיגה מאז שנת 1999, מהן 3 הרשעות בגין מהירות מופרזת, אי ציות לשוטר, וכן בעברו עבירות סמים ואיומים.