- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
שפירא נ' גדסי
|
ת"א בית משפט השלום כפר סבא |
34107-04-13
22.4.2013 |
|
בפני : מירב בן-ארי |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: אברהם שלום שפירא |
: ימימה גדסי |
| החלטה | |
החלטה
1.מפאת הדחיפות שבסעד זה, ולאחר שנמסר מגזברות בית המשפט כי עם הגשת בקשה לפטור מאגרה, ניתן ליתן החלטה בבקשה לסעד זמני דחוף, ניתנת בזה החלטה בבקשה.
2.לפניי בקשת התובע לסעד המאפשר לו לפרוץ חנות ששכר ולהחזיר לשם את חפציו.
3.הדיון בבקשה נשמע ביום 22.4.13, בנוכחות התובע והנתבעת.
מהדיון עולה, כי הנתבעת השכירה לתובע חנות. התובע שהה בחנות למשך כחצי שנה, ואז הפסיק לשלם, לטענתה, תשלומים בגין שכר דירה וחשבונות (עמ' 5 ש' 26 – 28, עמ' 6 ש' 1 – 2), וראה גם השיקים שהוצגו על ידי הנתבעת, שתאריכיהם מיום 29.11.12 ואילך.
הנתבעת הודתה כי מאחר שהתובע לא שילם את התשלומים, היא הוציאה את חפציו.
התובע חלק על הטענה לפיה לא שילם את התשלומים, וטען כי ביצע את המוטל עליו לפי ההסכם.
4.בפן העקרוני, זכאי התובע לצו המורה לנתבעת להחזירו לחנות.
אין מחלוקת עובדתית, כי התובע החזיק בחנות, וכי החזקתו בחנות הייתה על סמך הסכם שכירות בין הצדדים, ועלתה על חודש.
כלל הוא, שאין הדין מתיר סעד עצמי. בהתאם לסעיף 19 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, מי שמוציא מידי המחזיק מקרקעין, שלא כאמור בסעיף 18 (ב) לאותו חוק, חייב להחזירם למחזיק.
בענייננו, אין מתקיימים תנאיו של סעיף 18 לחוק המקרקעין, משום שאין המדובר במניעה של הסגת גבול, ואף לא בתפיסה שלא כדין למשך תקופה הנופלת מ- 30 ימים.
אם סבורה הנתבעת, שעילה שבדין מתירה לה לפנות את התובע מהחנות, עליה להגיש תביעה מתאימה.
5.מנגד, מאחר שעסקינן בסעד זמני, ומאחר שהתובע לא הפריך את העובדה שהמחאות שלו לא שולמו, כפי שהציגה הנתבעת, איני רואה סיבה שלא להתנותו בערבויות מתאימות.
6.באשר לסעד:
הסעד שהתבקש הוא לאפשר לתובע לפרוץ עם מנעול את החנות ולהכניס את חפציו.
אני סבורה כי סעד זה הוא סעד קיצוני, וראוי לנקוט תחילה בצו עשה המורה לנתבעת לאפשר לתובע לשוב לחנות, וכן להחזיר לשם את חפציו.
7.לאחר שהלכו הצדדים, התברר כי המסמכים הנוגעים לפרטיו המדויקים של הנכס, שהוצגו בעת הדיון, נלקחו על ידי הצדדים, ולפיכך, בשלב זה אני קובעת כדלקמן:
א.התובע זכאי לסעד המורה לנתבעת לאפשר לו לחזור לחנות המושכרת, ולהחזיר לשם את חפציו, והמורה לה להימנע מלהוציאו מהחנות.
ב.סעד זה יותנה בחתימת התובע על התחייבות עצמית וכן בהפקדת מזומן או ערבות צד ג' (של צד שלישי שאינו חברה) בסך של 2,000 ₪.
ג.הצו יינתן בכפוף לכך שהתובע ימסור בתצהיר או יציג מסמכים באשר לפרטיו המדויקים של הנכס (כתובת מדויקת או מספר גוש וחלקה).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
