שפדוב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.4.2012, אשר קבעה כי למערער נכות בשיעור 0% החל מיום 20.10.2011 (להלן: הוועדה).

העובדות

המערער יליד 1961, נפגע בתאונת עבודה מיום 20.7.2011 (להלן: התאונה).

ביום 29.4.2012 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובאת כוחו וציינה בסעיפים 13 ו-14 לפרוטוקול כי המערער ממשיך לקבל טיפול רפואי (כדורי אטופן) וכי חזר לעבודתו הקודמת רק ביום 1.2.2012, היינו למעלה משישה חודשים לאחר מועד התאונה.

בנוסף ביצעה הוועדה בדיקה קלינית של המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא:

"מיחושים פאראברטברלים סביב ע"ש מותני, מבחן דחיסת ראש ורוטציה אגן על פי wadeell חיוביים. ללא מגבלה בטווח התנועה. מגיע בכיפוף עם קצות האצבעות עד השליש המרוחק של השוקיים, יישור של 20 מעלות. רוטציה של 60 מעלות לכל כיוון. ....(מילים לא ברורות) גפיים תחתונות ללא ניוון שרירים ללא פסטיקולציות, ללא שינויים טרופיים נוספים. טונוס תקין. רפלקסים בפיקה, אכילס ומריו פלאנטר שווים ותקינים. תחושה שטחית למגע וכאב ותחושה עמוקה תקינות. מבחן לסג גורם לכאב בגב התחתון וללא כאבים בפיזור שורשי".

לסיכום קבעה הוועדה כך:

"לאור הממצאים בבדיקה גופנית – אין הועדה מוצאת נכות תפקודית או נוירולוגית של גב תחתון. יש לציין כי המערער נבדק ע"י ד"ר משה ינקו, אורטופד בכיר, 8 ימים לאחר הרמת המשא (28.7.11) המתאר 'טווחי תנועה תקינים של הגב התחתון'.

הממצאים בבדיקת ה-CT שביצע מר שפדוב, לכשעצמם אינם מעניקים נכות ואינם סימן או עדות לפגיעה תפקודית כלשהי.

הועדה דוחה את הערעור וקובעת כי לא נותרה כל נכות עקב הרמת המשא לעומת בדיקה קודמת, לא נמצאו הפרעות תחושתיות בפיזור אנטומי".

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

טענות הצדדים וההליכים המשפטיים

המערער טען כי הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר טיטיון מיום 23.3.2012, בה נקבעה נכות בתחום הנוירולוגי (להלן: חוות הדעת) וכי הוועדה התעלמה מהאישור הרפואי מיום 27.10.2011 (להלן: האישור הרפואי) לפיו המערער אינו יכול להמשיך בעבודתו כחשמלאי.

בדיון שהתקיים ביום 18.12.2012 טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

לעניין חוות הדעת נטען כי המסמך לא הוגש לוועדה. עוד נטען כי אין מדובר בחוות דעת שכן כותרת המסמך היא "הערכת נכות" וכי על המסמך מסומן קו לכל אורכו, כך שמדובר בטיוטה בלבד. עוד ציין המשיב כי עיון במסמך מעלה שלא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני של המערער.

לעניין האישור הרפואי נטען כי אין מדובר בחוות דעת ולכן לא קיימת חובה להתייחס אליו בנפרד.

בסיום הדיון ביקש בא כוח המערער לבדוק את טענת המשיב לפיה חוות הדעת לא הוגשה לוועדה.

ביום 27.12.2012 הודיע המערער כי מבירור עם עורכת הדין שנכחה בדיון שהתקיים בפני הוועדה עולה שייתכן וחוות הדעת לא הוגשה. עם זאת, ביקש המערער כי המשיב יסכים לפנים משורת הדין להחזיר את העניין לוועדה על מנת שתתייחס לחוות הדעת וכן תדון בקביעת נכות זמנית, הן מן הטעם שהמערער קיבל דמי פגיעה בכל תקופת הזכאות על פי הדין והן נוכח האמור באישור הרפואי.

ביום 23.1.2013 הודיע המשיב כי משחוות הדעת לא הוצגה בפני הוועדה, הרי שלא נפל פגם משפטי בעבודתה. המשיב ביקש כי בית הדין ידחה את הערעור.