שנתיים מאסר, תוך הפעלת מאסר על תנאי, בגין נסיון למעשה סדום שלא בהסכמה ברעייה

איסור פרסום

אנו מתירים פרסום גזר הדין למעט כל פרט העלול להביא לזיהוי הנאשם, המתלוננת ובני משפחתם.

כללי

ביום 28.10.14, במועד בו היה קבוע התיק לשמיעת ראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הוגש כתב אישום מתוקן (סומן א') (להלן: "כתב האישום"), הנאשם חזר מכפירתו, הודה בעובדותיו והורשע בעבירה שיוחסה לו דהיינו, נסיון למעשה סדום שלא בהסכמה, לפי סעיפים 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

הצדדים לא הגיעו להסדר בדבר עונש מוסכם.

כתב האישום

בכתב האישום צוין כי המתלוננת נשואה לנאשם ומתגוררת עמו ביישוב בצפון הארץ (להלן: "הבית").

ביום 15/7/14 בסמוך לאחר חצות, בבית, ישנו המתלוננת והנאשם במיטתם, כשהמתלוננת שכובה על בטנה. בעודו מעיר את המתלוננת משנתה, נשכב הנאשם על גבה, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, בעודו תופס בכתפיה וחרף התנגדותה.

הנאשם המשיך במעשיו הנ"ל לזמן מה.

ראיות המאשימה לענין העונש

מטעם המאשימה הוגשו גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ט/1) כתב האישום ופסק דינו של בית משפט השלום בעכו, בת"פ 31073-04-13 ות"פ 38595-09-13, אשר לדעת ב"כ המאשימה כולל מאסר מותנה בר הפעלה (ט/2), ומכתבה של המתלוננת (ט/3). במכתבה מבקשת המתלוננת להקל עם בעלה אותו היא אוהבת, והסבירה כי היא לא חשבה להתלונן, אלא סיפרה זאת לעובדת הסוציאלית בהיות בני הזוג בטיפול זוגי אצלה המתלוננת הדגישה את משקעי עברה עם בעלה הקודם ממנו התגרשה, אשר היה אלים כלפיה, כדי להסביר את רגישותה במקרה זה. אמנם המתלוננת לא חזרה בה מדבריה נגד הנאשם, אך הדגישה את "אשמתה" לאירוע, כפי שהיא רואה אותה.