שניר נ' מנהל מקרקעי ישראל -

פסק דין

לפני תובענה למתן פסק דין הצהרתי, שעניינה חידוש זכות חכירה בנחלה הנמצאת בכפר מל"ל, בחלקה 11, בגוש 6447 ובחלקות 13 ו- 44 בגוש 6448 (להלן: "הנחלה").

1.העובדות והמחלוקת

א. מושב כפר מל"ל (להלן: "המושב") נוסד בשנת 1912 על ידי עולים מבני העלייה השנייה שהתיישבו במקום על אדמות שנרכשו על ידי חברת הכשרת היישוב. אדמות המושב הן בבעלות קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל"). בזמן מלחמת העולם הראשונה ננטש המושב, אולם, בשנת 1919 חזרו המתיישבים להתגורר בו.

ב. המבקש, אלנתן שניר (להלן: "המבקש"), הוא בנו של ראובן שניידר ז"ל (להלן: "המנוח"), שהתיישב בכפר מל"ל בשנת 1921.

ג. המשיב, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), מנהל מכוח החוק את קרקעות מדינת ישראל, קק"ל ורשות הפיתוח.

ד. ביום 15.9.32, 11 שנים לאחר שהמנוח התיישב במושב, נחתם חוזה חכירה בין המנוח לבין קק"ל, לפיו החכירה לו קק"ל את הנחלה (להלן: "החוזה המקורי"). החוזה המקורי נרשם בלשכת רישום המקרקעין לפי שטר מספר 3298 משנת 1933 (ראו: "נספח א'" להמרצת הפתיחה).

ה.בסעיף הראשון של החוזה המקורי, שכותרתו "אופי החכירה" נקבע בזו הלשון:

"הקרן מוסרת לרשות החוכר זכות חכירה חקלאית העוברת בירושה, הנקראת להלן: 'זכות החכירה' שאפשר למסרה לאחר, להעבירה לרשות אחר ולהורישה לאחר..."

בסעיף א' של החוזה המקורי שכותרתו: "תקופת החכירה", נקבע כך:

"כוחו של משך זמן החכירה העוברת בירושה הנקראת להלן 'תקופת חכירה' יפה לתקופה של ארבעים ותשע שנים, החל מיום חתימת החוזה הנוכחי."

ו.בסעיף ב' של החוזה המקורי (להלן גם: "סעיף האופציה"), שכותרתו "חידוש חכירה" נקבע כדלקמן:

"בתום תקופת החכירה של ארבעים ותשע השנים הראשונות - מקבל החוכר זכות קדימה לחידוש זכות החכירה באותם התנאים לתקופה חדשה של ארבעים ותשע שנים שניות, אם החוכר יבקש בכתב על כך שנה אחת או יותר לפני גמר תקופת החוזה הנוכחי, או החוזה שיבוא במקומו. שמונה עשר חודש לפני גמר תקופת החוזה הנוכחי, או החוזה שיבוא במקומו – על הקרן להודיע לחוכר במכתב באחריות, על פי המען של החוכר על הנחלה החכורה, שעליו לפנות לקרן על דבר חידוש זכות – החכירה...אם במשך ששה חודשים מיום משלוח המכתב באחריות כנזכר לעיל לא יפנה החוכר לקרן בבקשה לחדש את החכירה – תהיה הזכות לקרן להחכיר את הנחלה לאחר, או להשתמש בה כראות עיניה..." (ההדגשות שלי- א' י').

ז. בסעיף ג' של החוזה המקורי, שכותרתו "זכויות החוכר על הבניינים והמטעים" נקבע כהאי לישנא:

"הקרן מכירה זכויותיו של החוכר על הבנינים והמטעים הקיימים היום ושייבנו ויינטעו אחרי כן. אולם לגבי זכות החכירה הם מהוים יחידה משקית אחת ובלתי נפרדת מהנחלה, והחוכר איננו רשאי להפרידם מהנחלה על ידי הורשה, העברה וכדומה."

ח.בסעיף כ"ו לחוזה המקורי שעניינו שינוי זכות בניה העוברת בירושה, נקבע כי:

"במקרה שהקרן תמצא לנכון מטעם ציבורי לשנות את זכות החכירה החקלאית לזכות חכירה עירונית העוברת בירושה...תשיב הקרן את הנחלה אליה. החוכר יכול לערער על החלטת הקרן לפני "ועדת המשק". החלטת הועדה היא סופית ואינה ניתנת לערעור. לחוכר יש הזכות לקבל, לפי בחירתו, תמורת הנחלה, שהושבה לקרן: או פיצויים כספיים בהתאם לסעיף י"ב של החוזה הנוכחי; או זכות חכירה עירונית על אחת מהנחלות העירוניות שהקרן תיצור על הנחלה המושבת." (ההדגשות שלי- א' י').

ט.בשנת 1976 העביר המנוח למבקש את הנחלה בהעברה ללא תמורה וזאת על פי שטר העברת זכות שכירות בו נקבע בין היתר כך:

"מקבלי ההעברה מצהירים כי קראו את 'חוזה החכירה' ומקבלים על עצמם את כל הזכויות והחובות הכלולים בו כאילו נחתם 'חוזה החכירה' על ידם מלכתחילה."

העברת הנחלה על שם המבקש נרשמה בלשכת רישום המקרקעין והמבקש כאמור, הוא החוכר הרשום של הנחלה (ראו: "נספחים ב' 2-1" להמרצת הפתיחה). יש לציין שמאז ועד היום מחזיק המבקש בנחלה ומעבד את אדמתה.