שני מאסרי עולם מצטברים למיכל אלוני בגין רצח שתי בנותיה

1.         לאחר שדחינו את בקשת הנאשמת להטיל עליה ענישה מופחתת בהתאם להוראות סעיף 300א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), נותר לגזור את עונשה של הנאשמת.

טענות הצדדים

2.         ב"כ המאשימה עתרה לגזור על הנאשמת שני עונשי מאסרי עולם מצטברים, וכן פיצויים מקסימליים לנפגעי העבירה.

לשיטת המאשימה, עבירות הרצח שביצעה הנאשמת מהוות שני מעשים שנעשו בשני אירועים שונים, בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק. לפיכך, יש להטיל על הנאשמת שני עונשי מאסר עולם.

3.         המאשימה סבורה כי קיימים מספר שיקולים לפיהם על הנאשמת לרצות את עונשי המאסר במצטבר ולא בחופף:

ראשית, בענייננו רצחה הנאשמת את שתי בנותיה. פסיקת בתי-המשפט רואה בחיי האדם ערך מקודש, ובהתאם לכך, נקבע כי כאשר מדובר בריבוי קורבנות, יש לתת ביטוי מוחשי לפגיעה בכל אחד מהקורבנות, זאת על-ידי צבירת העונשים.

שנית, שני מעשי הרצח בוצעו בנפרד, אל מול התנגדות של כל אחת מהקורבנות. הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בענישה על המעשים.

שלישית, לנאשמת הייתה היכולת להפסיק את מסע הרצח לאחר שרצחה את רוני ז"ל. בין שני מעשי הרצח חלף פרק זמן, לנאשמת הייתה אפשרות לחשוב על מעשיה, מעשה הרצח הנוסף לא היה אימפולסיבי. אף מטעם זה יש לראות בכך שני מעשים נפרדים המחייבים ענישה נפרדת.

רביעית, מרכיב האכזריות הטמון במעשים מחייב החמרה בענישה. הקורבנות הן ילדות בנות 4 ו-6, שהיו ערות בחדר בזמן הרצח. הנאשמת היא אמן של הקורבנות, שהייתה אחראית לשלומן. נטלי שהייתה עדה לרצח אחותה, התחננה לצאת מהחדר על-מנת להטיל מימיה, אך לבסוף מצאה אף היא את מותה.

חמישית, אף שיקולי הרתעה מחייבים כי ריצוי מאסרי העולם יהיה במצטבר. זאת, על מנת למנוע מראית עין לפיה "משתלם" לרצוח מספר קורבנות, שכן בלאו הכי עונש המאסר שיוטל יהיה עונש אחד, מאסר עולם אחד.

4.         המאשימה הדגישה כי נודעת חשיבות לשאלה האם שני מאסרי העולם ירוצו בחופף או במצטבר, שכן הדבר יקבע מהו המועד בו ניתן יהיה לקצוב את עונשה של הנאשמת. סעיף 29 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 מאפשר לקצוב עונש מאסר עולם לאחר 7 שנות מאסר. כאשר מוטלים שני מאסרי עולם מצטברים, ניתן לקצוב את העונש רק לאחר 15 שנות מאסר.

5.         המאשימה הפנתה לתסקיר נפגעי העבירה המתאר את השלכות מעשיה של הנאשמת על מצבו ותפקודו של אביהן של הבנות, עמוס, וכן על מצבם של שני ילדיו מנישואים קודמים, י' ו-ק', שהינם אחים למחצה של הנרצחות. נוכח מצבם הקשה המתואר בתסקיר, עותרת המאשימה לפסיקת פיצויים לעמוס ולשני ילדיו, וזאת בסכום המקסימלי האפשרי לפי סעיף 77 לחוק העונשין.

בהתאם לפסיקה, אין בעובדה שהנאשמת עתידה לרצות מאסר לתקופה ממושכת, או בקשייה הכלכליים, כדי לפטור אותה מתשלום פיצוי. תקרת הפיצוי האפשרי בגין שני מעשי הרצח הנפרדים מוכפלת כלפי כל אחד מנפגעי העבירה, ולאור הנזקים שתוארו בתסקיר, מבקשת המאשימה לפסוק סכום של 516,000 ₪ לכל אחד מנפגעי העבירה.