שני ואח' נ' וייצמן ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 29/6/2009 בחניון בנשר, בה היו מעורבים רכב נהוג על ידי התובעת ורכב נהוג על ידי הנתבע.

2.לטענת התובעת, בעודה נוסעת בנתיב חד סטרי בחניון, הגיח הנתבע מתוך שורת החנויות אשר לשמאלה, כאשר הוא חוצה את שורות החניות עד לנתיב שבו נסעה, ומתפרץ אל תוך נתיב הנסיעה שלה. התובעת הספיקה ללחוץ על הבלם, אולם לא הצליחה למנוע את התאונה, והנתבע פגע ברכבה וגרם לו נזק כמפורט בדו"ח השמאי המצורף לתביעה.

התובעת עותרת לקבלת כספי ההשתתפות העצמית בהם חוייבה על ידי חברת הביטוח שלה.

בדיון, התברר כי בפועל, טענת התובעת למסלול נסיעתו של הנתבע נסמכת על הערכתה בלבד שכן זו כלל לא הבחינה בנתבע, אלא ממש בסמוך לרגע הפגיעה (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 2 וכן בש' 13).

3.לטענת הנתבע, הסיע את בתו לעבודתה באחת החנויות במקום. לאחר שנפרד ממנה, ביקש להגיע לנתיב בו נסעה התובעת, על מנת לצאת מן החניון. הנתבע אישר כי נסע דרך שורות החניות, אשר היו פנויות באותה עת. לדבריו, הביט לשמאל ולימין אך לא ראה כלי רכב שהוא. לפתע, שמע קול פגיעה. לדבריו, התובעת נסעה במהירות, אולם גם דברים אלו, כפי שעולה מחקירתו, הינם בגדר השערה בלבד המבוססת על כך שלא הבחין בתובעת עד לרגע התאונה ועל כן הניח כי נסעה במהירות גבוהה.

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי, הודעה לביטוח, תמונות מקום התאונה ושרטוט שערכה התובעת וכן עיינתי בתמונות הנזק.

5.אחר אלה, הגעתי למסקנה כי עיקר האחריות לתאונה רובץ על הנתבע. הנתבע נמנע מנסיעה בנתיבים המסומנים והמיועדים לכך ובחר לנסוע דרך שורות החניות המצויות בחניון, כאשר הוא מתפרץ לתוך נתיב נסיעתה של התובעת. נוכח תיאור תוואי נסיעתו של הנתבע, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי לתובעת היתה הזכות לנסוע בנתיב המדובר ואילו הנתבע, לו רצה להשתלב בו, צריך היה לאפשר לה לחלוף בבטחה. טענתו של הנתבע כי הביט לצדדים ולא הבחין בתובעת רק מחזקת את הסברה כי הנתבע לא בדק, בסמוך לכניסתו לתוך נתיב נסיעתה של התובעת, כי אכן הנתיב פנוי, אלא ייתכן, שבדק זאת בשלב מוקדם יותר. בהתנהגותו כאמור, נושא הנתבע באחריות לקרות התאונה.

עם זאת, סבורני כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בגובה % 20 זאת מאחר שהוכח כי החניון היה ריק ברובו באותו יום, תנאי הדרך היו טובים ובנסיבות אלה, לא ברור כיצד זה הבחינה התובעת בנתבע, לראשונה, רק ממש בסמוך לרגע הפגיעה. עובדה זו מצביעה על כך שהתובעת נהגה מבלי לתת את תשומת הלב הנדרשת לדרך ולנוהגים בה. הנתבע נסע מרחק משמעותי, דרך החניות המצויות לשמאלה של התובעת והיה עליה להבחין בו קודם לרגע התאונה, וכאשר היא נוהגת במהירות שבה יהיה סיפק בידה לבלום.

6.נזקי התובעים הם: השתתפות לירידת ערך הרכב 1,392 ₪, השתתפות עצמית 897 ₪, סה"כ: 2,289 ₪. בניכוי אשם תורם בגובה % 20, 1,831 ₪.

7.הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 2,350 ₪, סכום הכולל הן את נזקיה, בניכוי האשם התורם, והן את הוצאותיה בהליך. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

8.הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 ימים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: