שמש נ' מאמון ואח'

פסק-דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים מיום 21.03.08 בשעת צהריים ליד בית ספר ישורון בנתניה.

2.רכבו של התובע הוא רכב קטן מאוד (מיצובישי קולט, בעל דלת אחת).

משאיתו של הנתבע 1 בת 34 טון. היא היתה נהוגה על ידי מר נביל בשארה (להלן: הנהג).

3.אין מחלוקת כי המשאית פגעה ברכב התובע, אך יש מחלוקת על היקף הפגיעה.

התובע טוען כי החנה את רכבו במקום ונכנס לבית הספר בקשר לעבודתו כחשמלאי ושהה שם כשלושת רבעי שעה, כאשר כל אותה עת רכבו חונה באותו מקום.

לדבריו, הוא הוזעק לפתע על ידי השומר ונמסר לו כי רכבו שבחוץ נפגע.

התובע יצא וראה התקהלות ליד רכבו ואף ראה את המשאית כשהיא עומדת באלכסון באופן שחזיתה כלפי הכנף הימני-אחורי של רכבו.

רכבו של התובע נפגע גם בחלקו הימני-קידמי ולאורכו, עד הכנף הימני-אחורי.

4.הנהג טוען כי הגיע למקום לפריקת עפר, וכי כאשר הגיע לשם רכב התובע לא חנה במקום, ולא ייתכן כי חנה שם שלושת רבעי שעה.

הנהג העיד כי כאשר הרים את ההייבר של המשאית לצורך פריקת עפר, היה מבטו ותשומת ליבו כלפי מעלה לעבר חוטי החשמל, ולטענתו – התובע הגיע והחנה את רכבו במקום בעת שהמשאית עסקה בפריקה.

מנגד עומד התובע על טענתו כי הרכב חנה במקום כשלושת רבעי שעה.

לדבריו, כאשר החנה את הרכב הוא הבחין אומנם בעבודות שבוצעו במקום, אך אין זה נכון שהרחוב היה סגור כטענת הנהג, אלא היתה בו תנועה של כלי רכב ושל אנשים.

התובע טוען כי כשהחנה את רכבו במקום המשאית לא היתה שם.

5.הנהג טוען כי לאחר שסיים לפרוק את העפר, הוא היה צריך לדרדר את המשאית מעט קדימה על מנת שהעפר ישפך למקום הנכון, ותוך כך פגע עם חזית המשאית בכנף הימני-אחורי של רכב התובע, אשר לא הבחין בו.

הנהג טוען כי הפגיעה היתה רק בכנף הימני-אחורי של רכב התובע ולא מעבר לכך.

מנגד טוען התובע כי הנהג תמרן עם המשאית, אם כי התובע עצמו לא ראה תמרון זה אלא רק נמסר לו עליו.

6.נציג הנתבעת 2 (המבטחת) טוען כי יש לקבל את גירסת הנהג כי הפגיעה על ידי המשאית היתה רק בכנף הימני-אחורי ולא בחלק הקידמי של הרכב.

הוא מציין כי השמאי מטעם התובע ציין בחוות-דעתו שני מוקדים.

בכל מקרה טוען נציג המבטחת כי בחוות דעת השמאי מטעם התובע צויינו שני מוקדי נזק. טעון זה אינו נכון. השמאי מתייחס בחוות דעתו ל"מוקד ימני", ותחת כותרת זו הוא מפרט את הנזק הן בחלק הקידמי והן בחלק האחורי של הרכב, שניהם בצידו הימני. אין כל בסיס לטענה כאילו השמאי הבחין בחוות דעתו בין שני מוקדים של הנזק, כאילו נגרמו בשתי תאונות שונות.