שמעונוב נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה להכיר בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה.

2.כך נאמר בתצהיר התובעת:

"2.הריני להצהיר בזאת כי במהלך ה -14 השנים האחרונות עבדתי אצל א.ל. אלקטרוניקה.

3.שעות העבודה היו מ- 7:30 ועד 17:00 ולפעמים היו השלמות של שעות נוספות.

4.עם היכנסי למקום העבודה, יום יום, לבשתי חלוק עבודה, נעלתי נעליים נגד הרקה והתחלתי לעבוד.

5.לא היה לי כל תפקיד אחר מלבד הלחמה. כל תפקידי במקום היה להלחים רכיבי אלקטרוניקה, כרטיסים ולוחות, דרך זכוכית מגדלת או מיקרוסקופ. גם את ההכשרה כמלחימה עברתי באותו מקום עבודה.

6.פעם בשנתיים הייתי מבצעת קורס רענון במקום העבודה שמשכו כשבועיים.

7.ההלחמה ובכלל אופי העבודה חייבו אותי לרכון קדימה בקביעות, להתכופף ולדייק בהלחמה של הרכיבים כדי שלא יחרגו ממיקומם המיועד. הצוואר בעת ההלחמה היה מקובע בתנוחת כיפוף כל היום למעט בהפסקות. בדר"כ בין שעתיים לשלוש שעות ברציפות.

8.תמיד עבודת ההלחמה התנהלה עם מבט רכון קדימה ובכיפוף צווארי מתמשך דרך זכוכית מגדלת המתקראת לופה ובחמש שנים האחרונות עבדנו באמצעות מיקרוסקופים.

9.הייתי חייבת לרכון קדימה ולאמץ את הצוואר כדי להביט על הרכיב בדיוק ממעל לו.

רק כך יכולה הייתי לוודא שהרכיבים יושבים במקום המיועד להם בדיוק מירבי.

10.לבד משעה מנוחה המתחלקת בשתי הפסקות, כ"א אחת בת חצי שעה, כל העת שבה נכחתי בעבודה הלחמתי עם הצוואר מוטה כלפי מטה. אינני מרימה את הצוואר אלא עד אשר אני חשה בעייפות או בצורך ללכת לנוחיות או ללגום כוס של מים".

3.ב"כ הנתבע בקשה לסכם ללא חקירה נגדית לתובעת.

בית הדין הפנה לתובעת מיוזמתו מספר שאלות ובתשובה, התובעת ענתה כי עבדה על כרטיסים, סידרה אותם על מגש, חתמה שסיימה את העבודה ולקחה כרטיס חדש.

לדבריה:

"אני עושה קבוצה של כרטיסים, מניחה על המגש וחותמת ואח"כ לוקחת קבוצה של כרטיסים אחרים עם עבודה של חברה שונה. ביום יכולים להיות כמה סוגים של כרטיסים".

4.לטענת הנתבע, מדובר במנח סטטי של הצוואר ולא בפעולות חוזרות ונשנות ולכן אין מדובר על מיקרוטראומה כמשמעה בפסיקה.

5.ב"כ התובעת טען כי התובעת הוכיחה שבמשך שעות רבות עבדה תוך רכינה על הראש והצוואר, אך הוכיחה בנוסף תנועות שנעשו תוך כדי עבודתה.

כן הפנה להחלטות שונות שבהן מונה מומחה בנסיבות דומות.