שמיר נ' לוי

פסק דין

התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים כספיים בגין טענת התובעת כי הנתבעת הפרה התחייבויותיה והבטחותיה כלפיו, וזאת בהתאם לטענותיה כפי שתובאנה בהמשך הדברים.

להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בכתבי התביעה, בכתבי ההגנה ובדיון בבית המשפט:

לטענת התובעת, הצדדים הינם בעליהם של דירות סמוכות זו לזו, בבניין בן שתי קומות, בעל גג רעפים, ברח' הארז 10 בפתח תקווה.

ביום 25/12/08, בעת שהגיעה לביקור בדירה באופן מקרי, גילתה התובעת כי כתוצאה מהגשמים הרבים שירדו באותו השבוע, חדרו מים רבים לדירה וגרמו לרטיבות קשה בתקרת הדירה ולנזקים נוספים ברכושו של אחיינה, שוכר הדירה, ששהה אותה עת בבסיס צבאי בו הינו משרת.

ביום 26/12/08, עוד בטרם ידעה התובעת כי מקור הרטיבות הינו בנכס השייך לנתבעת ואשר הותקן ברשלנות על גג דירתה של התובעת, פנתה התובעת לנתבעת בבקשה להשתתף עימה בעלויות הזמנת איש מקצוע, ואולם הנתבעת ובתה (הקטינה) תקפו אותה פיזית ומילולית ואף איימו על חייה, ולכן הגישה תלונה במשטרה על האירוע.

ביום 31/12/08, לאחר שניסיון לפנות לנתבעת בבקשה להביא לתיקון מקור הרטיבות בעלות משותפת עלה בתוהו והסתיים בתלונה במשטרה, כאמור לעיל, ומחשש כי הרטיבות רק תלך ותחמיר ככל שירדו גשמים נוספים, הזמינה התובעת את חברת נירקו בע"מ, חברה המתמחה באיטום גגות, על מנת שזו תאתר את מקור חדירת המים ותביא לאטימתו.

לא למותר לציין, כי הזמנת העבודה בוצעה לאחר בדיקה יסודית והמלצות רבות אודות החברה, תוך התחשבות בטיב העבודה, באחריות ובעלויות העבודה.

בדיקת הגג העלתה מסקנה חד משמעית, כי מקור חדירת המים הינו מרגלי דוד שמש, אשר נמצא בבעלות הנתבעת, והממוקם בחלקת הגג שמעל לדירת התובעת.

המלצת החברה הייתה לבצע איטום מיידי של רגלי הדוודים, בכדי למנוע חדירת מים ורטיבויות בעתיד, וכך נעשה.

לאחר ביצוע עבודות האיטום פנה ב"כ התובעת לנתבעת במכתבי דרישה על מנת שזו תשלם לתובעת עבור עבודת האיטום. התובעת אף הציעה, לפנים משורת הדין ומתוך רצון להחזיר את יחסי השכנות לתקינותם, להשתתף עם הנתבעת במחצית העלויות, ואולם הנתבעת התעלמה מפניותיה של התובעת.

התובעת, גב' רחל שמיר, טענה, בבית המשפט, כי בתאריך 28/12/08 ירד גשם חזק והחלה נזילה לתוך הדירה, בעוצמה של זרימת ברז. בדירה ישנו גג רעפים ולפני כשמונה שנים בוצעה החלפה לרעפים חדשים. היא יצאה לבדוק והתברר שקולטים של דוד שמש, השייכים לשכנה המתגוררת מעל דירתה, גורמים לנזילה. היא פנתה לשכנה, הנתבעת, וטענה שיש נזילה מהדוד שלה. האחרונה ובתה צעקו עליה וקיללו אותה ואף איימו עליה תוך טענה שמדובר בבעיה שלה.

היא ניגשה להגיש תלונה במשטרת ישראל, אחיינה שגר בדירה נאלץ לעזוב ונזק רב נגרם לדירה.

לאחר מספר הצעות לתיקון, היא בחרה בהצעה זולה ואמינה של חברת "נירקו" - לפיה רגלי הדוד גרמו לנזילה - והגג תוקן.

היא פנתה לנתבעת במכתב רשום והציעה לה להשתתף במחצית התיקון, אך זו לא הגיבה. היא פנתה שוב במכתב רשום, ע"י עו"ד, אך הנתבעת לא הגיבה.

בשל כך היא הגישה את תביעתה, אליה הוסיפה גם את נזקיה העקיפים.

לטענתה, כתב הגנתה של הנתבעת הוא שקרי ולאחר תקופה מסוימת היא אף הגישה כתב הגנה אחר שונה מהראשון.

לדבריה, הדוד עצמו תקין אך האיטום ברגליו אינו טוב, היא מכירה את השכן אותו הביאה הנתבעת לבדוק את הבעיה, אך במקרה זה היה צורך בבעל מקצוע. כמו כן, הבחור ה"ערבי" הנזכר בכתב ההגנה, שהביאה כלל לא עלה לגג ולא ביצע עבודה זו, אלא אדם מקצועי שהובא לשם כך.

על מנת לתמוך בכל טענותיה הפנתה התובעת את בית המשפט אל אישור בדבר הגשת תלונה, אל חשבונית עבור האיטום, אל מכתבים שנשלחו את הנתבעת ואל תמונות.

לטענת הנתבעת, במהלך חורף 2008 התגלתה נזילה בדירת התובעת. האחרונה טענה שהדבר נגרם עקב תקלה בדוד המים בדירת הנתבעת. למרות שהנתבעת הביאה מומחים שגילו כי דוד המים שלה תקין ואינו הגורם לנזילה, התובעת מצאה לנכון לתבוע אותה.