שמילה נ' ארלאקי ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש ובתגובת המשיבים לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקש להארכת המועד,המשמעותית מאד, להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה קמא מינואר 2011.

עיון בכתבי הטענות מעלה כי המבקש השתהה הן בהגשת הערעור (הראשון) על פסק דינו החלקי של בית משפט קמא (מיום 6/1/11), והן בהגשת בקשתו דנן להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא האמורה, אשר הוגשה בחלוף כשבועיים ימים ממועד פסק דינה של כב' השופטת ברקאי (מיום 12/7/2011).

גם אני, כדעת חברתי כב' השופטת ברקאי, סבור, כי על אף שהחלטת בית משפט קמא נושאת את הכותרת "פסק דין חלקי", בחינת תוכנם של דברים מעלה כי המדובר הוא בהחלטת ביניים שהדרך להשיג עליה הינה ברשות בלבד.

החלטת בית המשפט קמא אומנם נותנת מענה לאחד מהסעדים שנתבקשו על ידי המשיבים (התובעים) בכתב תביעתם ומורה למבקש להשלים את רישום הנכס על שמם לרבות תשלום דמי ההסכמה, אולם אין המדובר בסעד העומד בפני עצמו, כזה שהדיון בעניינו הסתיים, אלא מדובר בנדבך ראשון, בהליך בירור התובענה שעודנו תלוי ועומד בפני בימ"ש השלום . (לעניין זה ר' דברי המלומד א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית תשס"ג – 2003, עמ' 268).

יתרה מזאת, בסופו של יום, לכשיינתן פסק דין סופי בעניינו של המבקש ויתר הנתבעים, פתוחה תהיה למבקש הדרך לערער בזכות על פסק הדין כולו, לרבות על החלטת בית המשפט קמא נשוא בקשתו דנן.

אשר על כן אני מחליט לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ח' אב תשע"א, 08 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: