שמחי נ' סולומון

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתו של המבקש, מר סולומון נגה, כי אתיר לו להתנגד לבקשה לביצוע שטר שהוגשה על ידי המשיב, מר שמואל שמחי, בלשכת ההוצל"פ ברחובות, בתיק מס' 2107442097.

לטענתו של המבקש, כעולה מתצהירו הנספח להתנגדות, ביום 24/10/08, לפני סיום תקופת השכירות בדירה אותה שכר מן המשיב, חתם על שטר חוב, בנוכחותו של המשיב, על סך של 5,300 ₪ והתחייב לשלם את החוב הגלום בשטר עד ליום 10/12/08.

לטענתו, חודש לאחר מכן הפקיד לחשבונו של המשיב סך של 2000 ₪ וביום 3/12/08 הופקד סכום נוסף בסך 3200 ₪.

המבקש צירף להתנגדותו אישור הפקדות לחשבון בנק וכן הסכם בכתב יד בין הצדדים המעיד כי הוסכם בין הצדדים שיתרת החוב בגין השכרת הדירה עומדת על הסך של 5,300 ₪, "לא כולל חוב לחשמל וגז" (כלשון המסמך). עוד נכתב בהסכם כי להבטחת התשלום ייחתם שטר חוב על סך 5,300 ₪.

ביום 27/6/10 התקיים בפני דיון בבקשה, במעמד המשיב ואשת המבקש.

לטענתה של אשת המבקש, המבקש לא התייצב לדיון וזאת בשל עבודתו ועל כן תופיע בשמו. המשיב לא התנגד לכך.

במסגרת הדיון נחקרה אשת המבקש על תצהירה וטענה כי שילמה את חשבון החשמל בדירה באמצעות כרטיס אשראי וכי כאשר עזבו בני הזוג את הדירה, לא היה כל חוב בגין חשמל.

אשת המבקש אישרה כי התגוררו בדירה עד ליום 1/11/08.

הצדדים סיכמו טענותיהם בבעל-פה.

אשת המבקש טענה בסיכומיה, כי המשיב טוען שהיא ובעלה חייבים לו סך של 5300 ₪ בגין שטר החוב, וזאת לאחר שסוכם בין הצדדים כי ישנו חוב בסך 5300 ₪ אשר ישולם עד ליום 10/12/08.

אשת המבקש טענה כי חוב זה שולם וזה ואף צורפו קבלות לבקשת ההתנגדות, זאת עוד טרם המועד שהוסכם בין הצדדים ונותר רק חוב בסך של 100 ₪ בלבד.

המשיב טען בסיכומיו כי במסגרת הבקשה לביצוע דרש סך של 1200 ₪ בלבד וזאת בשל חוב חשמל שלא שולם.

דיון והכרעה

לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' הש' א' רובינשטיין:

"מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו".

(ההדגשות שלי – י.ב.).

בענייננו טען המבקש בתצהירו כי שטר החוב נועד להבטחת תשלום מסויים, על סך של 5,300 ₪, בגין יתרת דמי השכירות.

חוב זה, כך נטען, שולם כמעט במלואו (למעט סכום של 100 ₪) ולפיכך המשיב לא היה רשאי להגיש את השטר לביצוע, באופן בו הגישו.