שמחוני נ' חברת ישראכרט

תביעת התובעת להשבת כספים אשר שולמו מאת הנתבעת לספק בזמן היותו של הספק בפירוק.

תשתית עובדתית

במהלך שנת 2015 פנתה התובעת אל חברת "תדהר מרכז רפואי להשתלות שיניים בע"מ" (להלן: "הספק"), והתקשרה עמה בעסקת אשראי שבוצעה באמצעות הנתבעת, אשר פעלה בעסקה כ"מנפיק", כמשמעותו על-פי חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו–1986. העסקה שאליה התחייב הספק כללה ששה טיפולי שיניים. לפי המפרט, התמורה אמורה היתה להיפרע לספק באמצעות המנפיק, בארבעה תשלומים, ובסך כולל של 12,298 ש"ח.

לאחר שבוצעו שני טיפולים מתוך הששה, נכנס הספק להליך פירוק (פר"ק (מחוזי ת"א 40932-12-15). התובעת, אשר הגיעה למרפאה ומצאה אותה סגורה, פנתה לנתבעת כדי לעצור את התשלומים לספק, לאחר ששני תשלומים שולמו ושניים עוד היו אמורים להשתלם.

אין מחלוקת כי הנתבעת התנתה את עצירת התשלומים בהצגת מסמך מאת הספק התוחם את השירות שניתן עד כה – בכסף, וזאת על-מנת שהנתבעת תשתכנע כי התקיים "כישלון תמורה חלקי קצוב". לטענת הנתבעת, קובעים נהליה שניתן לזכות את הלקוחה-התובעת רק בהתקיים "כישלון תמורה חלקי קצוב", ומשום כך נדרש המסמך כאמור. מן המסמכים עולה כי הן התובעת והן הנתבעת ידעו כי קיימים הליכי פירוק כנגד הספק – הליכים אשר נפתחו מספר ימים עובר להודעה – וכי הן הנתבעת והן התובעת פנו למפרק על-מנת לקבל את המסמך הקוצב את השירות שניתן, אך לא קיבלו דבר.

התובעת העידה כי פנתה למפרק, אך הלה סירב למסור לידה את המסמכים המעידים על הטיפול שקיבלה אל מול התשלומים ששולמו. הואיל ומסמך זה לא הומצא, ונהפוך הוא, הומצאה דרישה שלא לעצור את התשלומים, העבירה הנתבעת את התשלומים לספק – כלומר לתיק הפירוק.

מעדות התובעת עולה כי לאחר שסורבה על-ידי הנתבעת, ונותרה ללא כסף, ללא טיפולי שיניים וללא מסמך הקוצב בכסף את השירות שקיבלה מתוך העסקה, נענתה להצעתו של המפרק וקיבלה את יתרת טיפולי השיניים מאת תאגיד חדש, אשר רכש את הספק שהיה בפירוק. יתרת טיפולים זו הותנתה בתוספת תשלום משמעותית – כ-7,000 ש"ח, וזו שולמה על-ידי התובעת.

התובעת תבעה את שני התשלומים שהועברו על-ידי הנתבעת לתיק הפירוק, את ההוצאות שהיו לה לדרישת עצירת התשלומים מן הנתבעת, וכן את הנזק הגופני הכרוך בהיותה ללא שיניים זמן ממושך.

הליכים שלאחר הדיון בבית-המשפט

בהינתן ההליך המיוחד של התביעה הקטנה מחד גיסא, והטענות החלקיות שנשמעו מאידך גיסא, אִפשר בית-המשפט לצדדים לתקן את כתבי הטענות ולסכם מחדש. התובעת אכן תיקנה את כתב תביעתה והוסיפה תשלום נוסף שנגבה ממנה. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מתוקן, אלא חזרה על טענותיה במסמך שהגישה ביום 23/02/2017 והנושא את הכותרת "תגובה לבקשה מס' 5". בית-המשפט נתן הזדמנות נוספת לתגובה ולהגשת כתב הגנה מתוקן (החלטה מיום 25/02/2017), אך ללא הועיל – כתב הגנה מתוקן לא הוגש.

רק בשל סיבה זו ראוי היה לתת פסק-דין בהיעדר הגנה, אך היות שהתקיים דיון אחד, מצא בית-המשפט להיזקק לטענות הצדדים, אף שהיו חסרות, כפי שיפורט להלן.

המסגרת הנורמטיבית

על-מנת להכריע בשאלת חבותה של הנתבעת בנזקי התובעת יש לבחון שתי שאלות משפטיות:

השאלה הראשונה: האם חובת המנפיק לעצור את יתרת התשלומים לספק נוכח הליך חדלות פירעון של הספק ולהשיבם ללקוח קיימת רק נוכח כישלון תמורה קצוב, או שדי בכישלון תמורה חלקי שאינו קצוב? 

השאלה השנייה: האם הסכמת התובעת להשלמת הטיפולים כנגד תוספת תשלום שוללת את זכות חבות הנתבעת כמנפיק בנקודת הזמן שבה נודע למנפיק על הליך חדלות הפירעון?

נדון עתה בשאלות הללו, שהאחת משליכה על השנייה, כפי שיבואר להלן.

היקפה של חובת המנפיק לעצור תשלומים נוכח חדלות פירעון

נוסחו של סעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב מחייב מנפיק להפסיק מלחייב את הלקוח בגין עסקה, בהתקיים תנאים מצטברים של ביטול על-ידי הלקוח והעדר אספקה, ואף פוטר אותו מאחריות כלפי ספק בתנאים מסוימים, וכן מוסר בידו את הזכות לשוב ולחייב את הלקוח אם הסתבר שהלקוח הטעה אותו בקשר להתקיימות תנאי הסעיף.