שמואלי נ' דנון - פסקדין

החלטה

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום בחיפה (כבוד השופטת נסרין עדוי) מיום 17/04/11 בת.א. 30401-01-11 לפיה נדחתה בקשת המבקשת לחייב את המשיב להפקיד ערובה כספית להבטחת הוצאותיה.

2.המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה בעילת לשון הרע. המשיב ביקש כי המבקשת תפצה אותו ותתנצל בכתב עקב לשון הרע והוצאת דיבה, בכך ששלחה בעילום שם שני מכתבים למוסד לביטוח לאומי הפוגעים בשמו הטוב של התובע, אחד משנת 2004 והשני בשנת 2008, שבעטיים הופסקה, לטענת המשיב, זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה וכן הופחתה זכאותו לקצבת נכות.

3.המבקשת הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחלופין, לחיוב המשיב בערובה לכיסוי הוצאותיה. המבקש טענה כי סיכויי התביעה להתקבל קלושים והמשיב עצמו הצהיר כי תלויים ועומדים נגדו חובות רבים, בסכומים גבוהים ובמצב דברים זה קיים חשש ממשי שלא תוכל להפרע על הוצאות שיפסקו לטובתה במקרה של דחיית התביעה נגדה.

4.המשיב טען בתגובה כי אין מדובר בתביעת סרק וכי סיכויי התביעה טובים. המשיב הודה כי מצבו הכלכלי קשה אך בנסיבות אלה טען כי העתרות לבקשת המבקשת משמעה כי לא ינתן לו יומו בבית המשפט.

5.בית משפט קמא דחה את הבקשה. בקשת הרשות מתייחסת לדחיית הבקשה בעניין הפקדת הערובה בלבד. לעניין זה קבע בימ"ש קמא:

"באשר לבקשה להפקדת ערובה, הגעתי למסקנה לפיה אין מקום להורות בנסיבות הקיימות על הפקדת ערובה, שכן בית המשפט בערכאה הראשונה מורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע רק במקרים חריגים

.....

בית משפט עושה שימוש בסמכותו לחייב בעל דין בהפקדת ערובה, בעיקר, כאשר התובע אינו מתפרנס בישראל, או שעשה מעשה שממנו ניתן להסיק כי בכוונתו להתחמק מתשלום ההוצאות אם יפסיד.

במקרה דנן, לא שוכנעתי, כי מדובר במקרה יוצא דופן וחריג האמור להצדיק הפקדת ערובה".

6.החלטה זו היא נשוא הבקשה שבפני . המבקשת טענה כי בימ"ש קמא כלל לא שיקלל את סיכויי המשיב וכי במידה והיה עושה כן, מן הסתם היה נעתר לבקשה.

7.המשיב הגיש תגובה ארוכה לבקשה , כאשר הוא טוען לסיכויי תביעתו ולכך שזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית.אין בתגובה כל התייחסות לטענת המבקשת לפיה שגה בימ"ש קמא עת לא התייחס לשאלת סיכויי התביעה.

8.החלטתי ליתן למבקשת רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

9.הכללים שנתגבשו בפסיקה להפעלת תקנה 519 לתקסד"א אינם ממצים ויש בהם רק כדי להדריך את בית המשפט בהפעלת שיקול דעתו (ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647,649).

10.ברע"א 2157/06 גילארד לרנר נגד מוזיאון תל אביב לאומנויות בע"מ (טרם פורסם – ניתן ביום 14/05/06):

"תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לאזן בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של הנתבע, "הנגרר" להליך המשפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, לבין זכותו של התובע ליומו בבית המשפט. אין היא מהווה תחליף לניהול יעיל של ההליך על ידי בית המשפט".

וברע" א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ניתן ביום31.1.10:

"תכלית תקנה 519 לתקנות סדר הדין היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. אולם על מנת למנוע מצב שבו הגישה לבית המשפט תתאפשר רק לבעלי אמצעים, נקבע כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בגדרי התקנה האמורה במתינות ובאופן זהיר" (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 11.2.2009)).

התקנה עצמה איננה כוללת קריטריונים לשימוש בה, אולם בפסיקה הותוו כמה שיקולים מנחים, הכוללים, בין היתר, את הנתונים הבאים: זכות הגישה לערכאות; סיכויי ההליך; מורכבות ההליך; מיהות הצדדים; מידת תום הלב בנקיטת ההליך.

11.במקרה שבפניי, אני מסכימה עם טענת המבקשת לפיה בימ"ש קמא כלל לא נדרש לשאלת סיכויי התביעה ובנסיבות אלה ראוי כי הבקשה תוחזר לפתחו על מנת שידון בה, ככל שניתן, ויתן החלטתו , בין היתר, גם בשים לב לטענה זו.