שמואלי נ' בלו ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 27.10.09 נסעה התובעת ברכבה במושב משמר השבעה. אותה עת בדיוק נסעה הנתבעת 1 ברכבה לאותו הכוון, באותו הרחוב, כאשר רכבה של הנתבעת 1 נוסע לפני הרכב בו נהגה התובעת. תוך כדי הנסיעה של שני הרכבים ביקשה התובעת לעקוף את הרכב בו נהגה הנתבעת 1 ובאותה עת בדיוק, מסתבר שביקשה הנתבעת 1 לפנות שמאלה לכוון ביתה. לנוכח מצב דברים זה פגעה התובעת בצידו הימני הקדמי של רכבה, בצידו השמאלי האחורי של הרכב בו נהגה הנתבעת 1. הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבה של הנתבעת 1. כל אחד מהצדדים מאשים את משנהו בחוסר זהירות ובאחריות לתאונה.

לטענת התובעת, הרכב בו נהגה הנתבעת 1 נסע במרחק רב כאשר הוא מאותת שמאלה ועצר בעצירה מלאה בצד הדרך. במצב זה, טוענת התובעת, ביקשה היא לעקוף את הרכב העוצר מצד שמאל, אלא שאז פנתה לפתע הנתבעת 1 שמאלה ופגעה במכוניתה של התובעת. התובעת טוענת איפוא, כי הנתבעת 1 נהגה בחוסר זהירות והיא האחראית לאירוע. התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 1,230 ש''ח המבטאים את דמי ההשתתפות העצמית בהם נשאה ובסך נוסף של 300 ש''ח בגין הוצאותיה.

הנתבעות מצידן טוענות כי כאשר ביקשה הנתבעת 1 לפנות שמאלה לכוון ביתה, אותתה כנדרש וביצעה את הפניה כאשר סברה כי הנתיב פנוי. לפתע, טוענות הנתבעות, הגיחה התובעת בניסיון לעקוף את רכב הנתבעת 1 וכך אירעה התאונה. טוענות איפוא הנתבעות, כי דווקא רשלנותה וחוסר זהירותה של התובעת גרמו לתאונה.

זולת התובעת והנתבעת 1 לא העידו בפני כל עדים נוספים אשר יכולים לשפוך אור על נסיבות האירוע. הן התובעת והן הנתבעת 1 העידו בפני וככלל, חזרו על העמדות אשר ביטאו בכתבי הטענות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך הפגיעה ביקשה התובעת לעקוף את הרכב בו נהגה הנתבעת 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת אותה עקיפה אותתה הנתבעת 1 על כוונתה לפנות שמאלה. אין ספק איפוא, בדבר חובתה של התובעת ליתן ליבה לכך שהנתבעת מבקשת, או לפחות נדמה שהיא מבקשת לפנות שמאלה. התובעת טענה כי הנתבעת 1 אותתה מרחק ממושך, אולם בפועל מתברר כי מדובר בכמה עשרות מטרים לכל היותר, ועל כל פנים, גם אם נראה האיתות במשך מרחק רב, חייבת הייתה התובעת להביא בחשבון את האפשרות כי בכוונת הרכב אותו היא מבקשת לעקוף, לסטות שמאלה. התובעת לא עשתה כן וזו תרומתה לתאונה.

מאידך גיסא, אף הנתבעת 1 חייבת הייתה ליתן תשומת לב לנתיב הנסיעה ולרכב שמאחוריה. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת הפגיעה הייתה התובעת בנתיב הנסיעה הנגדי ותוך כדי עקיפה. חייבת איפוא הייתה הנתבעת 1 לשים לב לכך כי רכב מנסה לעקוף אותה, ואין זה ברור מדוע לא הבחינה בתובעת מבעוד מועד ובטרם אירעה הפגיעה. אף לנתבעת איפוא אחריות משלה לאירוע.

נראה איפוא, כי הן התובעת והן הנתבעת 1 נהגו בחוסר זהירות או לפחות לא הקפידו על מתן תשומת לב מלאה לתנאי הדרך בנתיב נסיעתן. כאשר מושכלות יסוד המה של הדין האזרחי, כי נטל ההוכחה מוטל על התובע, הרי בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי דווקא הנתבעת 1 לבדה אחראית לאירוע ונראה כי שני הצדדים אחראים לאירוע בחלקים שווים.

בנסיבות אלו, ומאחר והתובעת לא הצליחה לשכנע אותי באחריות הנתבעות לאירוע, אני דוחה את התביעה. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תש"ע, 26/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: