שמואלי ואח' נ' לוי ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעים כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה למשיבה 2 להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקש, בסך שלא יפחת מ- 50,000 ₪.

ביום , הוגשה על ידי המבקש תביעה כנגד המשיבים כאשר לטענתו, פעלו המשיבים בחוסר תום לב לצורך התקשרות הצדדים בהסכם לרכישת והפעלת מכון לבדיקת רכבים, ובהמשך, אף הפרו את אותו הסכם.

המשיבים הגישו כתב הגנה, אך הוסיפו והגישו גם כתב תביעה שכנגד.

במסגרת כתב התביעה שכנגד טענו המשיבים כי המבקש, מצא לחזור בו, שלא כדין, מההסכמות החוזיות שבין הצדדים, ולצורך כך ננקטו על ידו צעדים שונים אשר הסבו נזק עצום למשיבים.

לשיטת המבקש, נוכח העדר פעילותה של המשיבה, והעדר הסולבנטיות שלה, כמו גם נוכח סיכוייה הקלושים של התביעה שכנגד, יש להבטיח כי יהא למבקש דרך להיפרע מעימה, עם סיום ההליך, וככל שתדחנה טענותיה.

המשיבה (התובעת שכנגד 2 ) התנגדה לבקשה וטענה כי יש בה משום מעשה של "הרצחת וגם ירשת", וזאת שעה שמצבה הכלכלי של המשיבה הוא תולדה של מעשי ומחדלי המבקש. עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי סיכויי התביעה שכנגד מצוינים, וכי ככל שתינתן החלטה בדבר הפקדת ערובה, יהא בכך, בפועל, כדי סגירת דלתות בית המשפט בפניה.

המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") כמו גם סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט 1999 ( להלן: "חוק החברות") וההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

אכן צודק ב"כ המשיבה 2 בטענתו כי לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, ובמקרה זה העדר פעילותה של החברה, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.

ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה.

(בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח' (טרם פורסם), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם))

שאלת סיכויי התביעה או משקלו של נתון זה לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, שונה בין עניינו של אדם פרטי לבין עניינה של חברה, וזאת נוכח הוראות סעיף 353 לחוק החברות. מדובר בסעיף חוק מאוחר הגובר על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות לו.

עם זאת, שיקול הדעת שמפעיל בית המשפט נעשה ממילא תוך בחינת מכלול הנתונים הרלוונטיים.

(בעניין זה ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (טרם פורסם) וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם)).

בכל הנוגע לבקשה המוגשת בעניינה של חברה, יש ראשית לבחון את שאלת איתנותה הכלכלית.

ביחס לסוגיה זו שהרי המשיבה 2 עצמה, במסגרת כתב התביעה שכנגד, טוענת כי נקלעה לקשיים כלכליים (ראה לדוגמא סעיפים 84 ו - 92-96 לכתב התביעה שכנגד ).

זאת ועוד, גם במסגרת סעיף 8 לתגובת המשיבה, היא מאשרת כי מצבה הכלכלי קשה, הגם שהיא חוזרת על הטענה כי המבקש הוא זה שהביאה למצבה הנוכחי.

זה גם המקום לציין כי אני מודעת לטענת המשיבה 2 על פיה הקושי או החוסר מקורם במעשי או מחדלי הנתבע ואולם לעת הזו, בחינתי ביחס לחוסנה הכלכלי של המשיבה חייב להיעשות תוך מתן הדעת לנתונים כלכליים אמפיריים.

כמו כן, במסגרת התגובה אין המשיבה 2 טוענת כי יש בידה להציע בטוחות כלשהן לצורך אבטחת תשלום הוצאות ההליך או כי מתקיימת בה פעילות כלכלית סדירה, אלא שמתוך התגובה אני למדה כי מדובר בחברה שאינה פעילה עוד, ואשר התובע 1, פועל ביחס אליה מתוך ניסיון לשלם חובותיה.

משנקבע כי לכאורה לא הראתה המשיבה כי תוכל לשלם הוצאות המבקש, ככל שתדחה התביעה שכנגד, עלי להמשיך ולבחון האם הנסיבות במקרה שבפני מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה תוך מתן הדעת לסוגיות הרלוונטיות הנוספות, לרבות סיכויי ההליך.