שמואל נ' יבנאל ואח'

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה (כב' השופטת ת' ניסים שי) מיום 16.11.2010

פסק דין

בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבות הוא טען, כי הצפת ביוב ארעה במטעו, וגרמה לו נזק. בית המשפט קמא דחה את תביעת הפיצויים, בין היתר משום שמצא, כי המבקש ידע אודות ההצפה ימים רבים ולא הודיע למשיבה 2, אף שידע כי היא האחראית לטפל בהצפות כגון זו שארעה לו.

על פסק דין זה מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי. הוא טוען לטעות לה נתפש בית המשפט קמא בהבנתו את דבריו (של המבקש) במהלך עדותו בדיון בתובענתו, כאילו ידע, כי המשיבה 2 אחראית על מערכת הביוב.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, ובתיק בית המשפט קמא, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת השופטת קמא. בקשתו של המבקש מופנית, ראש לכל, לקביעות שבעובדה שיצאו מלפני בית המשפט קמא, ובכגון דא אין ערכאת הערעור מתערבת, להוציא יוצאים מן הכלל, שהמקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. המבקש מבקש לשכנע, כי דברים שאמר בבית המשפט קמא הוצאו מהקשרם או לא הובנו כהלכה. בכגון דא נודע לבית המשפט קמא, המתרשם מן העדים התרשמות בלתי אמצעית, יתרון על פני ערכאת הערעור, וטעם זה מכביד עוד יותר על האפשרות להתערב בפסיקת הערכאה הדיונית.

על יסוד העובדות שנקבעו בפסק הדין קמא לא יכולתי לראות טעות משפטית שנפלה ביישום הדין על העובדות.

הואיל וכך הנני דוחה את בקשת הרשות לערער, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ז' שבט תשע"א, 12 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: