שמאי נ' דוד

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התובעת היתה שוכרת והנתבעת היתה משכירה.

שני הצדדים ביקשו להתקשר בחוזה ואולם כפי הנראה חוסר אמון הדדי גרם ל"התפוצצות" החוזה ולמצב שבו הוא לא בא לידי גמר.

התובעת טוענת, כי ביטול החוזה נעשה ע"י הנתבעת שלא בצדק וגרם לה לנזק כספי.

התביעה הוגשה על סכום של 10,000 ש,ח והסברי התובעת בהקשר זה היו, כי היא קנתה מוצרי חשמל שלא יכלה לעשות בהם שימוש מזה חודש, כאשר הם אופסנו בחנות ובהמשך היא עברה לדירה אחרת, פחות טובה ובתנאים פחות טובים.

הלכה למעשה, חרף הסבריה של התובעת, לא השתכנעתי כי נגרם לה נזק ממשי בפועל, שכן ממילא רכשה את המכשירים עבורה ואין סיבה לשפות אותה על מכשירים שקנתה, אם כי לטענתה נגרמה לה עוגמת נפש והוצאות.

הנתבעת הסבירה, כי התובעת עמדה על אופציה והיא חששה שהתובעת לא תוכל לשלם בגין האופציה הזאת, שכן התשלום בגין השכירות העכשווית היה צריך להיעשות במזומן, ולכן עמדה על כך שתהיה בטוחה כלשהי להבטיח גם שכר דירה בעתיד, במזומן. דבר שהתובעת התנגדה לו מכל וכל.

בסופו של יום, לא שוכנעתי, מתוך טיעוני הצדדים, מי היה הגורם להפרת החוזה ולא שוכנעתי גם כי הלכה למעשה נגרם נזק ממשי למי מהצדדים.

אשר על כן, ומאחר ומדובר בגירסה מול גירסה ולא שוכנעתי כי מי מהצדדים הוא זה שבהתנהגותו ובהתנהלותו גרם להפרת החוזה, אני דוחה את התביעה.

אני דוחה את התביעה בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אדר תש"ע, 17 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: