שלמה נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש למשך 30 יום בגין נהיגה בשכרות בכך שסירב לבצע בדיקת שכרות על פי דרישת השוטר.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות בכך שסירב לתת דגימה של אויר נשוף על פי דרישת שוטר,עבירה על פי סעיף 62 (3) 64 ב, 64 3 (א) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

המבקש טוען בבקשתו כי ההחלטה לפסול את רישיונו אינה צודקת וגורמת לו עוול מאחר והוא שיתף פעולה בבדיקה וביקש מהשוטרת לבצע לו בדיקת דם אולם היא סירבה.

המבקש הוסיף בעת הדיון כי עשה 10 בדיקות ולא הצליח , הוא בכלל לא סירב ורישיונו מהווה מקור פרנסה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שהיא מציינת כי המבקש לא נשף טוב 9 פעמים, לפי הדו"ח השוטר הסביר לו את מהות הסירוב והכשלת הבדיקה ואמר לו שכדאי לו לנשוף, המבקש כמעט עלה על אי תנועה בנוי, היה לו ריח אלכוהול חזק , נאמר לו לא לעשן ולא ללעוס מסטיק ובכל זאת עשה כן.

בעת עצירתו המבקש התפרע , אחר כך התנהג רדום, עמד מתנדנד , חרג מהקו , הסתייע בהרמת ידו לשמור על יציבות , נכשל בהבאת אצבע לאף , השוטר התרשם מהשפעת אלכוהול כבדה והמבקש עצמו מסר כי הוא שתה חצי בקבוק בירה.

כמו כן למבקש רישיון נהיגה משנת 82 ולחובתו 18 הרשעות קודמות ועבר פלילי מכביד.

לגופו של עניין:

ראיות לכאורה:

מעיון בחומר שבתיק המשטרה עולה כי בתאריך 08/01/10 בשעה 2:20 נהג המבקש ברכב מסוג "פיאט" (להלן :"הרכב") בנתיב הימיני בכביש 4 קמ' 255 , השוטר הבחין כי נוסעת ברכב שליד הנהג מוציאה את גופה מהחלון , הנהג כמעט עולה על אי תנועה בנוי וברגע אחרון פנה ימינה לגדרה , הנהג נעצר ע"י השוטר , לנהג היה ריח אלכוהול חזק , למבקש בוצעה בדיקה ראשונית בעזרת נשיפון ונמצאה אינדיקציה לקיומו של אלכוהול, השוטר מסר לנהג כי אסור לו לעשן , לאכול , לשתות 15 דקות עד לבדיקת הינשוף ובכל זאת הדליק סיגריה ולקח מסטיק. הנהג ביצע מס' בדיקות נשיפה אולם לא נשף מספיק, ביצע בדיקת מאפיינים ממנה עולה כי למבקש היה ריח חזק של אלכוהול, התנדנד בעמידתו, במבחן עמידה על הקו לא הצמיד העקב לאגודל, חרג מהקו, התנדנד, הסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות , במבחן הבאת אצבע לאף החטיא והתרשמות הכללית של השוטר היתה כי הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה.

הוסברה לו משמעות הסירוב והכשלת הבדיקה.

בתיק מצויים פלטי בדיקות, מהם עולה כי המבקש נשף מספר פעמים אך התוצאה היתה פסולה וכן דין וחשבון על בדיקת שיכרות.

בבש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מ"י (פורסם בנבו, 5.9.07), דן ביהמ"ש העליון בסוגיה, במסגרת ערר על החלטה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו, וקבע כך:

"סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה מקים סמכות לשוטר לדרוש מנהג דגימה של אוויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול. סירובו של נהג לבצע בדיקה כאמור מקים נגדו חזקה שנהג בשכרות, וזאת מכוח סעיף 64ד לפקודת התעבורה. העובדה כי העורר נשף כמות שאינה מספקת למכשיר ה"ינשוף", שבעטיה לא סיפק המכשיר תוצאות, נתפסת לכאורה כסירובו של העורר להיבדק. העורר טוען כי לא כך הדבר, הואיל ומחלת האסטמה ממנה הוא סובל היא שגרמה לכשלון הבדיקה. דומה כי הטענות בדבר מחלתו של העורר, השפעתה על יכולת הנשיפה שלו והמסמכים שצירף בעניין, ראוי להן שיתבררו בערכאה הדיונית האמונה על בירור הראיות לעומקן." [ההדגשות שלי – מ.כ]

לאור הדברים הנ"ל ניתן לקבוע כי לנוכח פשטותה של בדיקת הנשיפה וקלותה, כישלון הבדיקה באם הוא לא נתמך בהסבר המניח את הדעת ניתן לראותו כסירוב להיבדק, סירוב המתבטא בהתנהגותו של המבקש וזאת על אף הכחשתו כי סירב להיבדק, מה גם שבמקרה שלפני המבקש לא שיתף פעולה כאשר נאמר לו לא לעשן ולא לאכול ובכל זאת הדליק סיגריה ולעס מסטיק דבר נוסף שמעיד על הכשלת הבדיקה.

בנוסף מעיון בתיק עולה כי אכן קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקשת הייתה שיכורה עת נהגה ואפרט:

ברע"פ 2073/08 חיים ברבי נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט ג'ובראן כי :

לא אחת קבע בית משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל פ"ד מ (4) 463 בעמ' 467...משמע ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעבר לכל ספק סביר, כפי שקבע בית משפט השלום לתעבורה בענייננו."

המבקש מסר כי הוא שתה, היה לא ריח חזק של אלכוהול , נכשל בבדיקת הנשיפון, נכשל בבדיקת המאפיינים כפי שפורט לעיל והתרשמותו של השוטר היתה כי הנאשם תחת השפעת אלכוהול כבדה.