שליסל נ' לוי ואח' - פסקדין

החלטה

מונחת לפני בקשה להפחתת גובה הערבון, במסגרת הליך ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"א 2515-02-11), מיום 13.11.11( כב' השופטת אילני).

בקשה זו, להפחתת גובה הערבון, יש לראות בה כ"מעין ערר" (ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) 653-652) על החלטת המזכירה הראשית, כקבוע בתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), מיום 27.12.2011, לפיה נדרשו להפקיד ערבון בסכום של 15,000 ₪. מכאן, מקום בו הוגשה השגה שמהותה, ערעור על החלטת המזכיר הראשי של בית המשפט, רשאי הרשם לשקול מחדש את ההחלטה ולקבוע את שיעור הערבון, על פי הנתונים הקונקרטיים של ההליך (רע"א נסטל נ' בר-נוי, פ"ד מה(5) 83, 86ג (1991)) ובמקרים המתאימים, ניתן לפטור את המבקש מחובת הערבון, נוכח הנטען בבקשה שהוגשה והכל, כקבוע בתקנה 432 לתקנות.

השיקולים המרכזיים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל הדין והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון וכן סיכוייו של ההליך אותו יזם, להתקבל. התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשה (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007, (להלן: "עניין ורנר")).

בענייננו, הגם שהנני מוכן להניח לטובת המבקש כי מצבו הכלכלי איננו בין המשופרים, לא ניתן פירוט מספק בתצהירו, באשר לניסיונות גיוס הכספים ממעגל קרוביו, כנדרש.

נוכח האמור לעיל ובהתחשב במידת מורכבותו של ההליך, שעניינו החלטה מקדמית בסוגיית ההתיישנות ושיעור ההוצאות הצפויות, הנגזרות מכך, אם וכאשר ידחה הערעור ובהתחשב במצב הכלכלי של המבקש וסיכויי הערעור, נחה דעתי, כי באיזון הכולל, יש הצדקה להפחתה בשיעור הערבון.

לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להפחית מהערבון שנקבע בהודעה , להפחיתו ולהעמידו על סך של 5,000 ₪ בלבד.

משכך, יפקיד המבקש את סכום הערבון שקבעתי תוך 14 יום, שאם לא כן ידחה ההליך, בשל אי הפקדת הערבון, ללא כל הודעה נוספת ועל פי תקנה 431 לתקנות.

משה בר-עם, רשם

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: