שלילת זכאות האישה לכתובה וקביעה עקרונית לחיוב בפיצוי כפוף לחלוקת הרכוש

בפנינו תביעת כתובה ומזונות של האישה ותביעה נגדית מטעם הבעל לגירושין ללא חיוב כתובה. בעבר התקיימו דיונים רבים בין בני הזוג, בהרכבים שונים של בית הדין דנן. בהחלטה האחרונה בעניין הכתובה, שניתנה ביום כ"ב בחשון תשע"ט (31.10.2018), ניתנה התייחסות לנושאים הנדונים כדלהלן:

"מזונות אישה:

נושא המזונות קשור בנושא הכתובה, מכיוון שאם האישה איננה זכאית לכתובה, אין עילה לעיכוב הגט ואינה זכאית למזונותיה מהבעל. מכיוון שנושא הכתובה טרם הוכרע, לפיכך בשלב זה לא יוחזר חיוב מזונות אישה, ובשאלה זו יוחלט לאחר שתינתן החלטה בנושא הכתובה.

[...]

בנושא הכתובה:

כאשר הצדדים חזרו לשלום בית, נכתב בכתב יד הסכם שניסח בית הדין כהצעה להסכם בין הצדדים, ובו נכלל סעיף שהבעל יחזור ויכתוב כתובה לאישה. מוכח שהיה ברור לבית הדין ולצדדים שהאישה הפסידה כתובתה. לאחר מספר שבועות, הצדדים הופיעו והציגו הסכם מודפס, דומה להצעת ההסכם בכתב היד, וביקשו לאשרו.

והנה בהסכם המודפס, שהוא זה שקיבל תוקף של פסק דין, עניין כתיבת הכתובה החדשה הושמט.

בא כוח האישה נותן פרשנות להשמטה זו, לפיה בית הדין חזר בו מקביעתו הקודמת שהאישה איבדה כתובתה, וקבע שיש כתובה בלאו הכי, וכן תומך את השערתו בכך שבית הדין חייב את הבעל במזונות אישה ואף הזכיר כמה פעמים בהחלטותיו את חיוב הכתובה ללא עוררין. לפרשנות זו אין כל זכר בהחלטה או בתיקים ואין זה מתקבל על הדעת שהדבר לא היה מוזכר בהחלטה או לפחות בפרוטוקול.

הפרשנות היותר פשוטה היא שבית הדין התעלם מההשמטה, אם מתוך הנחה שיש לסמוך על הצדדים שביצעו כבר את הדבר, או שמכיוון שההסכם שהוגש היה דומה לראשון לא שמו לב להשמטה.

לא ניתן על ידי פרשנות השערתית של הסיבה להשמטת סעיף בהסכם, לבטל החלטה חלוטה של בית הדין לפיה האישה הפסידה את הכתובה. גם חיוב מזונות האישה והעלאת נושא הכתובה בהחלטות שניתנו לאחר שנים רבות, איננה הוכחה לכך שבית הדין ראה את ההחלטה הראשונה וחזר בו. אם כך היו הדברים, הדבר היה מוצא את ביטויו בהחלטה מפורשת. סביר יותר להניח שהן בית הדין והן הצדדים ובאי כוחם, לא שתו ליבם לבעיה זו.

נציין בהערת אגב, כי גם אם הכתובה לא חזרה למקומה, חיוב הבעל במזונות אשתו חזר לתוקף בשל התחייבותו המפורשת לכך שנכתבה ואושרה על ידי בית הדין בסעיף ה' להסכם שלום הבית המודפס.

הטענה כנגד ההחלטה להפסד הכתובה בשל העדר התראה והמתנה של י"ב חודש, אין לה מקום כעת. חזקה על בית הדין בשעתו שבדק את כל ההלכות, ובכל זאת פסק כפי שפסק. לאחר שנפסק במפורש שהאישה הפסידה את כתובתה והאישה לא ערערה על כך אין מקום כלל לבוא כעבור למעלה מעשרים שנה ולבקש עיון חוזר. ובוודאי היה לבית הדין בשעתו על מה לסמוך. נציין למה שכתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן נ"ה שהמורדת בבעלה מחמת שמאסה בו אינה צריכה לא התראה ולא הכרזה, וכן בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חלק אבן העזר סימן טו, באמצע פרק יז), כתב שאף במורדת מסוג "בעינא ליה ומצערנא ליה", לא נהגו עכשיו בהתראה והכרזה על פי הגמ"י והב"ח יעויין שם.

אמנם קיים גם צד שני למטבע - מאחר והצעת הסכם שלום הבית בכתב היד לא באה לידי ביטוי בהחלטה, ייתכן שבית הדין בשעתו היה סבור שיש צורך בכתובה חדשה לרווחא דמילתא בלבד, ומעיקר הדין הכתובה חזרה לתוקף. גם להשערה זו אין ביסוס, וסביר יותר שהדיינים לא נכנסו כלל לבירור השאלה. על כל פנים, כלל לא ברור שעמדת בית הדין היתה חד משמעית שאין תוקף לכתובה הראשונה אם יחזרו לשלום בית. משום כך, מוטל עלינו לדון בשאלה העקרונית - מה הדין במקרה של אישה מורדת שהפסידה כתובתה לפי פסק בית דין - האם כאשר חזרו הצדדים לשלום בית, חזרה לתוקף הכתובה המקורית, או שקיימת חובה לכתוב כתובה חדשה ואם לא נכתבה, אין הבעל מחויב לשלם את הכתובה המקורית. בשאלה זו תינתן החלטה בנפרד. שני הצדדים רשאים להגיש אסמכתאות בשאלה זו תוך עשרה ימים.

לעניין התביעה בבית המשפט: אכן יש מקום לשקול האם יש לחייב כפל זכויות במקרה זה, אך לא ניתן לחייב גירושין ללא הפקדת הכתובה. אם הבעל יסכים להפקיד בנאמנות את סכום הכתובה עד שיתבררו כל התביעות לאיזון משאבים הנדונות בערכאה האזרחית, תתבקש תגובת האישה ובית הדין ישקול אם יש מקום לחייבה בקבלת הגט מידית ולהמתין עם ההכרעה בנושא הכתובה עד שיתבררו כל התביעות הנדונות שם. "

עד כאן מאותה החלטה.

באותה החלטה ניתנה לצדדים ארכה בת עשרה ימים לתגובותיהם אולם שני הצדדים ביקשו הארכת מועד ובית הדין אישר את בקשותיהם. בינתיים ועד שהתקבלו התגובות, הוחלף אחד הדיינים שחתמו על ההחלטה הנזכרת, ומשום כך, נקבע דיון נוסף בפני ההרכב החדש הח"מ. כעת לאחר שהתקיים הדיון, על בית הדין לפסוק בשאלה שבפניו.

נציין כי בדיון שהתקיים הצדדים ובאי כוחם העלו טענות בנושאים שכבר נפסקו, אך בית הדין לא ייכנס לדון שוב בשאלות אלו. נפנה להחלטה קודמת שניתנה ביום י"ח באלול תשע"ח (29.08.2018), ובה קבע בית הדין כדלהלן:

"לגופו של ענין: כל הטענות שטוען הבעל הן טענות מתוך העבר וכבר קיבלו התייחסות בעבר. נפנה לפסק הדין שניתן ביום ב' בחשון תשע"ו (15.10.2015), שם פורט באריכות המצב בין הצדדים כפי ששרר אז ונקבע חד משמעית כי: