שלילת הוצאות ושכ"ט עו"ד מזכה במשפט עקב שימוש בטענות גזעניות בסיכומיו המשפטיים

רקע וטענות הצדדים

1. בפניי תביעת נזיקין שהוגשה על ידי מר מוחמד יוסף דראושה, יליד 25.2.1963, תושב השומרון (להלן: "התובע") אשר נפגע לטענתו ביום 21.01.2009 עת עבד בשיפוץ דירת מגורים בבני ברק אצל מר שרגא אליהו, קבלן שיפוצים (להלן: "הנתבע") שלטענת התובע היה מעסיקו. לטענת התובע התאונה אירעה שעה שפירק מסגרת אלומיניום שהורכבה ממספר כנפי הזזה מזכוכית הקבועים בתוך מסילות וכאשר ביקש להפריד בין הזכוכית לבין המסילה, התנפצה הזכוכית וחלקי זכוכית ננעצו בכף ידו של התובע (להלן: "התאונה").

    

2. מאידך טענה ההגנה כי גרסתו זו של התובע מהווה הרחבת חזית אסורה מאחר והיא שונה מהגרסה שנטענה על ידו בכתב הטענות (עמ' 2 סע' 2 לסיכומי ההגנה). טענת ההגנה היא כי עיקר נזקו של התובע הוא תוצאה של הניתוח אותו עבר התובע לאחר התאונה, שלא בא זכרו בכתב התביעה.

   מאחר ולא השכילו הצדדים להגיע לפשרה בהתאם להצעת בית המשפט, לא היה מנוס מלקבוע התיק להוכחות ולהכריע בו על פי הדין.

    

3. התביעה טענה כי היחסים בין התובע לנתבע עולים לכדי יחסי עובד-מעביד. טענת התביעה היא כי בעת התאונה פעל התובע תחת הוראותיו של הנתבע, אשר היה מעסיקו של התובע ופציעתו מהתאונה אירעה ביום השלישי לעבודתו (עמ' 1 סעיף 1 לסיכומי התביעה).

    

   ההגנה טענה כי הנתבע כלל אינו מעסיקו של התובע אלא קבלן עצמאי אשר הועסק בזמן התאונה על ידי מר ישראל קופמן והנתבע נעזר בשירותי התובע כמי שנעזר בקבלן. יתירה מזו, הנתבע עבד בישראל ללא היתר ובניגוד לחוק, ובמצב זה אינו זכאי לפיצוי על פי הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה" (עמ' 2 סע' 2+3 לכתב ההגנה).

    

   עוד טען ב"כ הנתבע המלומד כי יש לדחות את התביעה וזאת מכיוון שמחקירתו של התובע עולה כי ישנן סתירות בין כתב התביעה ובין עדות התובע לגבי נסיבות ואופן קרות התאונה הנטענת וכן סתירות באשר למסוגלותו של התובע לעבוד עם ידו שנפגעה בעקבות התאונה.

   כל אלו מעמידים את התובע כמי שלא הוכיח את תביעתו ומשכך דין תביעתו להידחות.

    

   דיון והכרעה בטענות הצדדים