שלאעטה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 על החלטת ועדת השחרורים בראשות השופט הבכיר חנא סבאג מיום 10.8.10.

פסק דין

כב' השופט שאהר אטרש:

1.העותר נושא מאסר ראשון למשך 13 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של סיוע לסיכון אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) + 29 + 31 לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיפים 275 + 29 לחוק העונשין ושימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413ג' סיפא + סעיף 29 לחוק העונשין. העותר ישב ליד אחר אשר נהג ברכב (אותו גנב) וסיכן אנשים בנתיב תחבורה במהלך מרדף משטרתי. לאחר שנשא שני שליש מתקופת מאסרו, דחתה ועדת השחרורים בהחלטתה מיום 10.8.10 את בקשתו לשחרור על תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו וזאת בשל מסוכנותו של העותר לשלום הציבור.

2.העותר משיג בפנינו על החלטת ועדת השחרורים וטוען, כי הורשע בעבירות של סיוע שאינן מן החמורות וזאת במסגרת הסדר טיעון. עוד נטען, כי מדובר במאסרו הראשון של העותר שאין לחובתו עבר פלילי, דבר המלמד על העדר מסוכנות. ב"כ העותר מוסיף וטוען, כי התנהגותו של העותר במהלך מאסרו היתה תקינה וכי לועדת השחרורים הוגשה תוכנית עבודה מפורטת, בה צוין, כי העותר ישולב לאחר שחרורו למסגרת עבודה (בשיפוצים עם אחיו), אך הועדה לא ייחסה לכך כל משקל. לבסוף נטען, כי הועדה נתנה משקל לאמור בדו"ח הסוציאלי והתעלמה משאר נסיבותיו של העותר. בשל כל אלה, מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטת הועדה ועל שחרורו על תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו.

מנגד מבקשת ב"כ היועץ המשפטי בתגובתה, לדחות את העתירה ולקבוע כי לא נפל פגם בהחלטתה שלא לשחרר את העותר שחרור על תנאי.

3.לאחר שעיינו בהחלטת הועדה, בטיעוני הצדדים בפניה, בתיק הועדה ובנימוקי העתירה והתגובה, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה דחיה.

עיון בדו"ח הסוציאלי מראה, כי מדובר בעותר יליד 1987, רווק. בתחילת מאסרו הוגדר בהשגחה, הגדרה שהוסרה בעקבות חוות דעת פסיכיאטר מיום 28.6.10 לפיה מדובר בבעל אישיות אנטי סוציאלית, שהתנהגותו הינה פועל יוצא מקווי אישיותו. העותר מכחיש את המיוחס לו ואינו לוקח אחריות. לחובתו נרשמה עבירת משמעת אחת מ- 2/10 בגין השחתת רכוש שב"ס. לפי התרשמות גורמי הטיפול מדובר באסיר צעיר, בעל אישיות בלתי מגובשת, חסר גבולות ובעל דפוסים עברייניים אשר עסוק במקום הקורבני שלו ואינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מגלה תובנה לחומרתם. עוד צויין, כי טרם השלים העותר מסגרת טיפולית נדרשת, לא עבר שינוי משמעותי בדפוסי התנהגותו ועד כה לא גובשה עבורו תוכנית כלשהי. העותר אינו נמצא בסבב חופשות (נשפט לאחרונה וטרם נבחנה מסוכנותו ליציאה לחופשה).

4.לאור הדברים העולים מתיק הועדה ונתוניו של העותר, ברור, כי עסקינן בעותר הזקוק לטיפול, לא כל שכן, בשל מאפייני אישיותו ובשל העובדה, כי בעברו השתמש בסמים, אם כי לדבריו, הוא נקי מזה כשנתיים, ולאור העובדה כי לפני מעצרו נהג לשתות אלכוהול בתדירות גבוהה. דא עקא, העותר לא עבר כל הליך טיפולי ולא חל כל שינוי בדפוסי התנהגותו. הוא הביע נכונות להשתלב בקבוצת "כישורי חיים". לכל אלה יש להוסיף, כי לא ניתן לומר כי התנהגותו של העותר היתה ללא רבב משנשפט משמעתית בגין השחתת רכוש שב"ס ומשקיים לחובתו מידע סודי המצביע על התנהגות שלילית ואף חמורה.

בהינתן כל האמור לעיל, מצאנו כי החלטתה של הועדה הינה החלטה סבירה וראויה ולא שוכנענו כי נפל בה פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

5.לאור האמור אנו מורים על דחיית העתירה.

ניתנה היום, כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: