שכנאי נ' הורובנו

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב שלא לבצע עבודות בניה על פי היתר שהוציאה לו המשיבה 2.

בבעלות המבקשת דירה שירשה מהוריה ואשר נמצאת בבנין בן 4 דירות ושתי קומות המצוי ברחוב גורדון 33 בחיפה והידוע כגוש 11200 חלקה 116 (להלן:"הבנין").

דירת המבקשת מצויה בקומת הקרקע בצידו המזרחי של הבנין וצמודה לה גינה ולטענתה בשימוש ייחודי ואף בבעלותה.

המשיב הינו בעל דירה המצויה מעל לדירת המבקשת והגיש בקשה לקבלת היתר בניה להרחבת דירתו ובנייתה של תוספת משמעותית. על פי בקשתו של המשיב,תיצור תוספת הבניה קירוי מעל לשטח המקיף את דירת המבקשת כאשר זו תיתמך ע"י עמודים שיבנו בתוך שטח הגינה.

המבקשת טוענת כי הדבר יפגע בפוטנציאל הדירה ליהנות מאור השמש ולעשות שימוש בגינה.

דירת המבקשת מושכרת היום לאחרים ברם לטענתה היא שוקלת לחזור ולהתגורר בה.

המבקשת טוענת כי כל דיירי הבניין התנגדו למתן ההיתר ואכן ביום 20.7.11 נדחתה בקשת המשיב לקבלתו בין היתר מהטעם כי הבניה כפי שהתבקשה,תגרום להצללה והחשכה של דירת המבקשת וצירפה מסמך בעניין זה שנערך ע"י האדריכל יהודה פורת שהסתייע בתוכנת מחשב בשם ASYNX PLANETARIUM.

לגרסת המבקשת,המשיב לא הגיש ערר אלא בקשה לעיון חוזר ללא ידיעת שאר בעלי הדירות וביום 2.2.12 ניתנה החלטה ההופכת את ההחלטה מיום 20.7.11 והמתירה את הבניה.

בהקשר זה ראוי לציין כבר בשלב זה כי מעיון בהחלטות המשיבה 2 עולה כי המשיבה 2 סברה בהחלטתה הראשונה כי בניה חד צדדית אכן תפגע באיכות חיי הדיירים בדירת המבקשת וגם בחזות הבניין ברם ציינה שיש מקום לשקול תוספת בנייה לשתי הדירות גם יחד ובכך תיווצר מעין סימטריה למצב הקיים בצידו השני של הבנין. ההחלטה השניה ניתנה לאחר סיור במקום ולאחר שהמשיבה 2 ציינה כי סוג כזה של תוספות בניה הוא חלק מההתחדשות העירונית האופיינית לאזור והיא גם מצאה מקום לשנות את ההחלטה תוך שגם הפעם היא מציינת שבקשה להרחבה דומה גם בדירת המבקשת תתקבל בחיוב.

המבקשת טוענת כי בבניינים סמוכים לא בוצעה מחד הרחבה בשל התנגדות דיירי קומת הקרקע ומאידך מקרים בהם הוגבלה ההרחבה כך שהשלכות הקירוי על הדירות התחתונות פחותה.

המשיב טוען כי קיבל היתר בניה כדין,כי המבקשת היא מתנגדת סדרתית,כי כל הדיירים בחלקה (הכוללת בנין נוסף) הסכימו לבקשתו לביצוע העבודות (כאשר שכן אחד התנגד לא לביצוע העבודות אלא לכך שמנוף יבצע עבודות מעל לדירתו).

המשיב טוען כי הגינה והחצר אינם לא בבעלות המבקשת,לא בהחזקתה הבלעדית ולמעשה למבקשת שאיננה גרה בדירה מזה עשרות שנים אין שום זיקה מיוחדת לחצר שאין לכל דייר אחר בבנין ומדובר בבית משותף,ברכוש משותף ולכן ההיתר והסכמות שאר הדיירים מצביעים על כך שיש לדחות את הבקשה.

מוסיף המשיב וטוען כי העילה היחידה הרלבנטית היא הסתרה בלתי סבירה של אור השמש. בנסיבות העניין לא עמדה המבקשת בנטל להראות כי הבניה תגרום להסתרה בלתי סבירה שכזו וכי אותה מסמך שהציגה איננו שווה דבר וממילא לא מדובר בחוות דעת קבילה או בטענות שהוכחו.

דיון

הסעד של מתן צו מניעה זמני יסודותיו הן בדיני היושר והן בתקסד"א.

תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת שעל מנת שיינתן סעד זמני על בית המשפט להשתכנע, בין היתר, בדבר קיומה לכאורה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון גם את מאזן הנזקים הצפויים להיגרם לכל אחד מבעלי הדין. (תקנה 362(ב)(1) לתקנות), בנוסף יש לבחון האם הוגשה הבקשה בתום לב והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואין בו פגיעה במידה העולה הנדרש (תקנה 362(ב)(2) לתקנות).

הגישה בפסיקה נוטה לתת את הסעד הזמני במידה והנזק שייגרם לצד המבקש הינו נזק בלתי הפיך.

אחד האמצעים המשמש לאיזון האינטרסים והנזקים הצפויים לכל צד הוא מתן ערובה מצד המבקש וזאת להבטיח מתן פיצוי לצד שכנגד ככל שתתברר התביעה ותדחה בסופו של דבר.

ראיות לכאורה לעילת התביעה