שיתופיות בדירה של ידועים בציבור למרות רישומה על אחד מבני הזוג

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' מ. ברגר- בלום) מיום 15.5.2023 (תלה"מ 57381-10-21), במסגרתו קבע בית המשפט קמא כי הצדדים הם ידועים בציבור וככאלה הם שותפים אף בדירת המגורים על אף רישומה על שם המערער בלבד וזאת אחר שהוכחה כוונת שיתוף ספציפי לגביה. 

הנדרש לנדון

1. המערער והמשיבה הם בני זוג אשר הכירו בשנת 2007. הצדדים החלו להתגורר יחדיו בחודש 05/08, בדירה במעלה אדומים, אותה רכש המערער עוד קודם לתחילת מגוריהם המשותפים. הצדדים, אשר לכל אחד מהם זו הייתה המערכת הזוגית השנייה, לא נישאו זה לזה בנישואים פורמליים, אלא ערכו מסיבה לציון זוגיותם. מכל מקום, אין מחלוקת כי הצדדים היו ידועים בציבור (סעיף 2 לנימוקי הערעור). עוד יצוין, כי לצדדים נולדו שני ילדים במהלך חייהם הזוגיים.

2. כאמור, בטרם היכרות הצדדים, רכש המערער דירה במעלה אדומים, אשר במהלך החיים המשותפים נמכרה והוחלפה פעם אחר פעם בדירה אחרת לדירות גדולות יותר, עם התרחבות המשפחה. לבסוף נמכרה דירת המגורים האחרונה במעלה אדומים, ולבקשת המשיבה, נרכשה דירה בראשון לציון, אליה עברו להתגורר עם ילדיהם (להלן – דירת המגורים). הבעלות על דירת המגורים נרשמה על שם המערער בלבד.

3. המערער התכחש להיותם של הצדדים ידועים בציבור (במסגרת הערעור חזר בו המערער מהכחשה זו, על אף שזו קיבלה ביטוי מפורש בכתבי בי דין מטעמו בבית משפט קמא). עוד טען כי הצדדים חיו "בשותפות", אך תוך הפרדה רכושית מוחלטת, לפיכך יש לקבוע כי אין למשיבה כל זכויות בדירה. לחלופין טען כי יש לקבוע שהשיתוף חל אך ורק ביחס לתוספת הרכוש שנצברה לצדדים במסגרת תקופת החיים המשותפים.

פסק דינו של בית משפט קמא

4. בית משפט קמא בפסק דינו קיבל את עיקר טענות המשיבה ודחה את טענות המערער. בית המשפט מצא כי עסקינן בבני זוג ידועים בציבור, אשר קיימו חיי משפחה כבעל ואישה וניהלו משק בית משותף, ובלשונו :

"כאמור לעיל, הצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת וניהלו מערכת יחסים זוגית שנמשכה שנים רבות, במסגרתה התובע שימש כמפרנס עיקרי והנתבעת, לרוב, שימשה כעקרת בית והייתה אמונה על גידול הילדים. בשים לב לכך שבהתאם לנקבע בפסיקה, משק בית משותף אין פירושו שוויון הכרחי במקורות המימון בין הצדדים, וגם אם הנתבעת לא מימנה כלל, הרי שטרחה ועמלה, ובכך תרומתה למשק הבית" (סעיף 45 לפסק הדין).

עוד קבע בית משפט קמא כי בין הצדדים הייתה כוונת שיתוף  בנכסיהם, וכי : "קיימות אינדיקציות רבות לשיתוף הגוברות על נקלה על הטיעון המופרך של התובע, לפיו הנתבעת הייתה אורחת המתגוררת בביתו כשותפה לגידול הילדים, ללא מחויבות רגשית או כלכלית" (סעיף 67 לפסק הדין).

מהראיות שהונחו לפני בית משפט קמא, נקבע שהמשיבה מיעטה לעבוד מחוץ לבית בתקופת החיים המשותפים, והיא הייתה אמונה על ניהול משק הבית וחינוך הילדים. כך גם, מעת לעת, וכשהתאפשר הדבר, תרמה מבחינה כלכלית. עוד קבע בית המשפט כי התנהל בין הצדדים שיתוף רכושי מלא, הגם שהם ניהלו  חשבונות בנק נפרדים. הכספים שהוצאו על ידי הצדדים היו לצרכים המשותפים, ולמעשה היתה להם קופה רעיונית משותפת. כך נקבע כי :