שיעור זכויות הבעלות במקרקעין

הכרעה בשאלת שיעור זכויות הבעלות במקרקעין שנרכש על ידי בני משפחה הנתונים בסכסוך קשה ומתמשך בערכאות שונות – זה עניינו של פסק הדין אשר בפניי.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע והנתבעים הם אחים, ועל שם כל אחד מהם רשומות זכויות בשיעור של 1000/39240 חלקים, ממגרש בבעלות משותפת (מושע) בשטח 13,080 מ"ר, הנמצא במכמורת והידוע כחלקה 8 בגוש 10576 (להלן: "המקרקעין"), השטח המסוים הרשום על שם הצדדים הוא בגודל של כ-1,000 מ"ר.

2. לטענת התובע, בשנת 1964 רכשו התובע והנתבע 1 ואביהם המנוח י.ש ז"ל (להלן: "המנוח") את המקרקעין האמורים. לטענת התובע, חלקו של המנוח נרכש עבור הנתבע 2, אשר היה באותה עת בן 16 שנים.

3. לטענת התובע, הזכויות במקרקעין נרשמו על שם הצדדים בחלקים שווים ביניהם, למרות שלטענתו "... בפועל סוכם כי התובע רוכש מחצית מן השטח בעוד כל אחד מהנתבעים רוכש רבע בלבד (הנתבע 2 באמצעות האב המנוח, כאמור) הצדדים אף נשאו בתשלום התמורה, בהתאם לחלוקה זו (חלוקה זו של 1:1:2 תכונה להלן, "החלוקה הפנימית"). החלוקה הפנימית לא פורטה בהסכם הרכישה ולפיכך כל אחד מהרוכשים נרשם כבעלים של שליש מהזכויות."

4. התובע הוסיף וטען בתביעתו, כי החלוקה הפנימית אשר שיקפה את חלקיהם האמיתיים בשטח של הצדדים, הועלתה על הכתב רק בשנת 1984 באמצעות חתימה על "הצהרה בלתי חוזרת", הקובעת כי חלקו של התובע מסתכם ב-500 מ"ר (היינו, מחצית) וחלקו של כל אחד מהנתבעים 250 מ"ר (כלומר, רבע). ההצהרה חתומה על ידי המנוח, התובע והנתבע 1.

5. התובע טען בתביעתו, כי בפועל הוא לא פעל לשם תיקון הרישום כאמור בהצהרת הצדדים, מתוך הנחה כי תיקון זה יכול להיעשות בכל עת ומן הסתם יבוצע לכשיפותח השטח בעתיד.

6. התובע פנה לאחרונה לנתבעים וביקש לתקן את רישום הזכויות בהתאם לחלוקה הפנימית, אך הם סירבו. לפיכך, ביקש התובע כי יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובע הינו הבעלים של מחצית השטח, בעוד כל אחד מאחיו הנתבעים הם בעלים של רבע מן השטח.

7. מנגד, כפר הנתבע 1 (לעיל ולהלן "הנתבע") בהגנתו, בטענות התובע בתביעתו. יצויין, כי הנתבע 2 מצדו טען, כי כל האמור בתביעה הוא נכון, והוא מסכים שיינתן פסק דין בתביעה.