שיינוק נ' א.ל.ס נור (2001) בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התובענה על סף מחמת התיישנותה.

על פי העובדות המפורטות בכתב התביעה, שהוגש ביום 9.4.13, הנתבעת עבדה בעבור התובע בפרויקט מסוים, והתובע היה אמור לשלם לה בעבור עבודתה.

התובע שילם לנתבעת תשלומים שונים בשיקים, בתקופה שבין אפריל-מאי בשנת 2005, וקיבל חשבונית מיום 14.2.05, עותק השיקים והחשבונית צורפו לכתב התביעה.

החשבונית , נמסרה לתובע לא מהנתבעת אלא מחברה אחרת בשם ה.נ.ד. נג 2002 בע"מ,(להלן: "החברה האחרת").

התובע טוען, כי בשנת 2006 זומן למשרדי מע"מ ונחקר בטענה, כי החשבוניות שהופקו לתובע מהחברה האחרת הינן חשבוניות פיקטיביות, כאשר בסופו של דבר נדחו טענותיו במכתב מטעם שלטונות מע"מ ביום 9.7.06 והוא נאלץ לשלם כופר.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום בעבור תשלום הכופר, החזר ניכוי המע"מ, תשלום ליועץ ועוגמת נפש בשל החקירות.

להשלמת הטיעון קבעתי מועד לדיון, ואפשרתי לבאי כוח הצדדים לסכם בעניין ההתיישנות, לאחר שנקבעו בדיון מיום 27.1.14, עובדות מוסכמות:

"מבלי שהדבר יהווה הסכמה בטענות, אנו מסכימים לצורך הדיון בטענת ההתיישנות בלבד, כי המועדים הם כדלקמן:

1. ב- 2/8/05 הייתה דרישה משלטונות המס שאמרה שהחשבוניות האלה מזויפות.

2. ב- 18/8/05 הוגשה השגה, קיימת חותמת של ה- 22/8/05.

3. ההחלטה בהשגה הייתה ב- 9/7/06."

במהלך כתיבת החלטתי, בחנתי את נושא הכופר, ומשום המשמעות של נושא זה ניתנה על ידי החלטה, המאפשרת לבאי כוח הצדדים להתייחס לנושא הכופר ומשמעותו, וזאת כהשלמה לטיעוניהם.

לאחר קבלת טיעוני הצדדים ניתנת החלטתי זו.

טענות הנתבעת בבקשתה:

הנתבעת טוענת, כי מעבר ובלא כל קשר להכחשתה הנמרצת כי היא מסרה לתובע חשבונית פיקטיבית, הרי התביעה התיישנה.

הנתבעת טוענת, כי דרישת שלטונות מע"מ נערכה ביום 28.7.05, ונשלחה לתובע ביום 2.8.05 ויש לראות מועד זה את מועד היווצרות העילה, וממועד זה ועד למועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ -7 שנים ומשכך התביעה התיישנה.

הנתבעת טוענת, כי החיוב שנטען כי נדרש התובע להחזיר למע"מ, לא מהווה את עילת התביעה, אלא החשבוניות המזויפות לכאורה, והמועד להתגבשות העילה הינו המועד שבו נודע לתובע לראשונה על עובדת היות החשבוניות מזויפות.

טענות התובע:

התובע טוען, כי עילתו התגבשה בגין החשבונית המזויפת, רק ביום 9.6.06 עת חויב לשלם כופר בגין החשבוניות המזויפות.