שיבלי חלף נ' אבו חרירי ריזק ואח'

פסק דין

1.התובעים הינם בעלי זכות החכירה במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 13 בגוש 18702, מגרש מס' 3 (להלן: "המקרקעין").

זכויות התובעים נרשמו במנהל מקרקעי ישראל, על פי הסכם חכירה מהוון, ועל זכויותיהם רובצת משכנתא לטובת "משכן"-בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (האישור הוגש וסומן נ/4).

2.ביום 18/07/04 נערך בין הצדדים הסכם מכר (להלן: "ההסכם"), במסגרתו התחייבו התובעים למכור לנתבעים את זכויותיהם במקרקעין הנ"ל, לרבות דירה בת 3 קומות, ששטחה 186.77 מ"ר, הבנויה על המקרקעין, (להלן: "הדירה").

3.על פי ההסכם, התמורה עבור הממכר תהא בסך 390,000 ₪ ותשולם באופן הבא:

77,000 ₪ ישולמו עם חתימת ההסכם.

יתרת התמורה, בסך 313,000 ₪ תשולם תוך 90 יום מחתימת ההסכם, כאשר מרבית היתרה תשולם מתוך כספי הלוואה, אותה מתכוונים הקונים לקחת מבנק טפחות למשכנתאות.

4.במסגרת תביעה זו, שהוגשה מלכתחילה בדרך של המרצת פתיחה, עתרו התובעים, המוכרים, לקבוע כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, כאשר לא שילמו את התשלום השני במועד הקבוע בהסכם, ולכן בוטל ההסכם כדין על ידי התובעים, באופן המזכה אותם, גם בקבלת הפיצויים המוסכמים, בסך 50,000 ₪.

5.בכתב התשובה שהוגש על ידי הנתבעים, טענו אלה, כי על הדירה רבצה משכנתא לטובת בנק הפועלים בע"מ, אותה התחייבו התובעים לסלק בתוך 30 יום מחתימת ההסכם, או לחלופין להמציא מסמך כוונות מבנק משכן, שיאפשר לנתבעים לקבל משכנתא מבנק טפחות.

עוד טענו הנתבעים, כי שלמו במעמד חתימת ההסכם סך של 77,000 ₪ וקיבלו באופן מיידי את החזקה בממכר, כפי שסוכם בחוזה.

הנתבעים טענו בנוסף, כי עם קבלת הדירה, החלו לשפצה והשקיעו מכספם, כדי לבצע בה תיקונים ושיפוץ.

מיד לאחר חתימת ההסכם, כך לטענת הנתבעים, פנו אליהם התובעים וביקשו כי הנתבעים יבנו עבורם שלד של בית בכפר שיבלי, כאשר עלות הבנייה תקוזז מהחוב בגין הסכם הרכישה. בפועל, בוצעו עבור התובעים עבודות בעלות כוללת של כ-160,000 ₪, אותם יש לקזז מיתרת החוב עבור התמורה. עוד נטען כי כנגד חיוביהם של התובעים על פי הסכם הרכישה ולהבטחת תשלום הוצאות הבנייה, הפקידו התובעים בידי הנתבעים 2 המחאות בסך כולל של 250,000 ₪ (ללא תאריך פירעון).

הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי ניסיונם לקבל מסמך כוונות מבנק הפועלים לא צלח, מאחר והטיפול בנושא המשכנתא שנטלו התובעים מן הבנק, הועבר לטיפול משפטי, עקב פיגור ממושך בתשלום המשכנתא. הבנק הפנה את הנתבעים אל עורך הדין המייצג אותו, אך זה לא היה מוכן למסור להם כל מידע אודות הטיפול, בטענה כי מידע כזה יימסר רק לתובעים או לבא כוחם. התובעים לעומת זאת, לא סייעו לנתבעים, ישבו בחיבוק ידיים, חרף האמור בהסכם, לא סילקו את המשכנתא שרבצה על הדירה ולא אפשרו לנתבעים לקבל משכנתא לצורך תשלום יתרת התמורה.

נוכח טענות אלו, מבקשים הנתבעים לקבוע, כי התובעים הם שהפרו את הסכם המכר, התנערו ממנו וכן מהתחייבותם לשלם עבור בניית השלד, שבנו עבורם הנתבעים.

6.התביעה הוגשה כאמור בדרך של המרצת פתיחה. בהמשך, הועברה התביעה לפסים של תביעה בסדר דין רגיל, על פי בקשת הצדדים ובהסכמתם.

דיון ומסקנות:

7.אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכם המכר מיום 18/07/04 נערך ונחתם ביניהם ותנאיו מחייבים את הצדדים. יחד עם זאת, התברר כי התובעים נמנעו מלפרט כבר בכתב המרצת הפתיחה ובתצהיר התומך בה, כי ההסכם הנ"ל איננו כולל את מלוא ההסכמה בין הצדדים, וכי קדמו לו שני מסמכים: זיכרון דברים שנערך עוד ביום 20/07/02 (להלן: "זיכרון הדברים"), ומסמך השלמה לזיכרון הדברים שנערך בסמוך לאחר מכן. התובעים גם לא ציינו, כי בניגוד למה שניתן ללמוד מן ההסכם, החזקה בנכס נמסרה לנתבעים עוד בשנת 2002, כנגד תשלום חלק מן התמורה.

8.קיומו של זיכרון הדברים צוין באורח אגב בכתב התביעה המתוקן שהוגש לצורך צירוף צד נדרש, בנק הפועלים בע"מ. בהחלטה על הגשת כתב תביעה מתוקן, נקבע רק כי על התובעים לצרף את הבנק כמשיב בהמרצת הפתיחה. למרות זאת, בכתב התביעה המתוקן הוכנסו תיקונים נוספים, לרבות אזכורו של זיכרון הדברים (ללא ציון מועד עריכתו - בסעיף 8ג. להמרצת הפתיחה המתוקנת). בנוסף, נאמר בכתב התביעה המתוקן כי החזקה בנכס הועברה כבר לנתבעים, מבלי לציין מועד המסירה.

9.גם המשיבים מצידם, לא טרחו לפרט בכתב התשובה את העובדה שבין הצדדים נערך זיכרון דברים ומסמך השלמה לזיכרון הדברים, כשנתיים עובר לעריכת הסכם המכר. המשיבים אף טענו בתשובתם, כי הדירה נמסרה להם מייד לאחר הסכם המכר, כלומר בשנת 2004, למרות שבהמשך התברר כי טענה זו איננה נכונה.

10.התובע, שבלי ח'ילף, הגיש תצהיר עדות ראשית (נוסף על התצהיר התומך בתביעה), ובתצהירו מיום 29/08/06 התעלם שוב מקיומו של זיכרון הדברים.