שטרנג ואח' נ' גרינברג ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב הליכים אשר הוגשה ע"י הנתבע – התובע שכנגד, ובקשה לביטול פסק דין.

משלא התייצב הנתבע לדיון; אשר היה קבוע ליום 11/4/10 ניתן פסה"ד ולפיו חויב הנתבע לשלם לתובעים סך 250,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט כפי שנפסק.

הנתבע מבקש לעכב הליכי הוצל"פ בתיק 01-05143-10-2 אשר נפתח לצורך ביצוע פסה"ד.

לטענתו; לא התייצב לדיון; שכן נמנע ממנו להגיע לדיון בשל מחלתו הפתאומית.

לטענתו; תביעת התובעים הוגשה בחוסר תום לב ומדובר בתביעת סרק נקמנית וקנטרנית.

הנתבע מאשר כי הוא לא הגיש תצהירי עדות ראשית למרות ההחלטה מיום 30/12/09; אך לטענתו הוא התכוון לבקש במועד הדיון; אשר היה קבוע ליום 11/4/10, ארכה להגשת התצהירים.

ב"כ התובעים טען כי יש לדחות את הבקשה.

לטענתו; בקשה לעיכוב הליכים, היה צריך להגיש ללשכת הוצל"פ.

כמו-כן; נטען כי בקשה לביטול פסק דין מעולם לא הוגשה; ובודאי שלא במועד הנטען ע"י המבקש (12/4/10). הבקשה היחידה שהוגשה ביום 12/4/10 הייתה "בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון".

ב"כ התובעים טען כי פסה"ד הפך לחלוט ועיכוב ההליכים עשוי לגרום עיוות דין וקיפוח זכויות התובע.

בתשובה לתגובה טען ב"כ הנתבע; כי ביום 12/4/10 הוגשה בקשה לביטול פסק דין וביום 11/5/10 צורף תצהיר התומך בבקשה, ובקשה לעיכוב הליכים יש להפנות לביהמ"ש ולא ללשכת ההוצל"פ.

עוד נטען; כי כל עוד לא מוצה הליך הבקשה לביטול פס"ד, לא ניתן לאמר כי מדובר בפס"ד חלוט.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים; מצאתי לנכון להורות על ביטול פסה"ד וזאת כנגד חיוב הנתבע בהוצאות.

הנתבע נכח בישיבת ק"מ שהתקיימה ביום 30/12/09 והודע לו באופן אישי; כי עליו להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 7/4/10 ולהתייצב לישיבת ק"מ ביום 11/4/10.

אין חולק על כך שהוא לא הגיש תצהירי עדות ראשית עד עצם היום הזה ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים, בטרם ניתן פס"ד נגדו ואף לא התייצב לדיון.

הבקשה לדחיית הדיון הוקלדה במחשב ביהמ"ש יום לאחר הדיון. כלומר ביום 12/4/10.

עוד עולה כי ביום 12/4/10 הגיש הנתבע גם בקשה לביטול פס"ד; אך זו הוקלדה כחלק מבקשה מס' 4, שהוגדרה במערכת כבקשה לדחיית הדיון.

תצהיר התומך בבקשה הוגש בחודש מאי 2010.

פסה"ד ניתן כדין; שכן; אין חולק על כך שהנתבע זומן כדין. ולפיכך ביטול פסה"ד מתבקש מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.