שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17/6/13, אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיה של המערערת בגין מגבלות בגב תחתון לבין פגיעתה בעבודה מיום 10/10/11.

רקע עובדתי

2.המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 10/10/11, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

3.ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 22/8/12, קבעה כי אין קשר בין תלונות המערערת ביחס לגב התחתון לבין התאונה.

4.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 22/8/12, הוגש ערעור לבית הדין בתיק בל 37138-10-12.

5.במסגרת הדיון אשר התקיים בתיק בל 37138-1012, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר מצאה ביטויה בפסק דין שניתן ביום 21/2/13, בו נקבע כדלקמן:

"...עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תבחן טענותיה בערערה בעניין פגיעתה בעמוד שדרה (גב תחתון) על רקע תאונת העבודה, וזאת לאור טענותיה בפני הוועדה לפיהן הייתה בשלהי הריונה במשך שלושת החודשים שלאחר התאונה וכי לא קיבלה טיפול רפואי לרבות צילום לגב בשל ההריון. כמו כן הוועדה תקשיב לטענות המערערת בדבר התלונה לפני התאונה בגין כאבי הגב מיום 10.8.11 ו-27.3.11 והשלכתן על טענותיה. הוועדה תזמן את המערערת להשמיע טענותיה בפניה בעניין זה, הוועדה תנמק ותפרט החלטתה כמקובל".

6.בהתאם להנחיות שבפסק הדין מיום 21/2/13, התכנסה הוועדה לדון בעניינה של המערערת ביום 17/6/13, וקבעה כי היא חוזרת על קביעתה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיה של המערערת בגין גב תחתון לתאונה הנדונה.

7.על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

8.עיקר טענות המערערת

א.בדומה להחלטת הוועדה הרפואית מיום 22/8/12, גם הפעם החלטת הוועדה הרפואית לעררים הינה שרירותית ולקונית, מתעלמת מטענות המערערת ואף ממסמכיה הרפואיים אשר הוצגו בפני הוועדה.

ב.נראה כי טענות המערערת ומסמכיה הרפואיים, לרבות אלה אשר פורטו וצורפו למכתב ב"כ המערערת מיום 13/6/13, כלל לא נבחנו על ידי הוועדה.

ג.הנמקת הוועדה להעדר קשר סיבתי בהתבסס על פער קיים של 3 חודשים בין מועד התאונה לבין התיעוד הראשוני על מגבלותיה של המערערת בגב התחתון, אינה יכולה לעמוד, שכן יש בה התעלמות מקוממת מטענות המערערת לפיהן בחודשים האמורים התובעת הייתה בשלהי הריונה, נדרשה לגבס ולניתוח בקרסולה ומטבע הדברים כלל לא "התפנתה" להלין על מכאובים בגב.

ד.אין בעובדה שבמשך 3 חודשים לאחר התאונה לא קיים תיעוד בעניין מגבלות בגב, כדי לשלול קיומו של קשר סיבתי. על הוועדה היה לבחון את נזקה של המערערת בגבה כמו גם את נסיבות הפגיעה בעבודה, ובהתאם לקבוע קיומו של קשר סיבתי כאמור. הוועדה לא פעלה כך ובחרה להדוף את הטענות בנימוק סתמי של העדר תיעוד בפרק זמן של 3 חודשים שלאחר התאונה.

ה.על הוועדה היה גם לבחון ולהתייחס למפורט במכתביהם של ד"ר קולנדר וד"ר קרמר, אשר קבעו קיומו של קשר סיבתי בין נזקה של המערערת בגבה לבין פגיעתה בתאונה ואף תוך שלילת קיומו של מצב קודם.

ו.כשלים אלה בהחלטת הוועדה ובהתנהלותה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שנראה מפרוטוקול הדיון בוועדה כי זו האחרונה זנחה את קביעתה הקודמת בדבר קיומו של "מצב קודם". אם כך הדבר, אזי הוועדה אינה יוכלה לפטור את עצמה מדיון רציני ויסודי בתרומת הפגיעה בעבודה לנזקה של המערערת בגב התחתון.

9.עיקר טענות המשיב

א.הוועדה התכנסה על פי פסק דין מיום 21/2/13 ומילאה אחר הוראותיו. פסק הדין הורה לוועדה לדון בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין בעיות הגב התחתון מהם סובלת המערערת, בשים לב לכך שהמערערת הייתה בשלהי הריונה במשך 3 חודשים שלאחר התאונה ושנית, לבחון טענות המערערת בדבר כאבי גב מיום 10/8/11 ומיום 27/3/11. הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין תוך מתן הסבר מנומק ומבוסס.