שטרית נ' בנק דיסקונט חולון סניף נאות רחל 11104

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער – החייב, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ דורון יעקובי מיום 9.3.10, בתיק הוצל"פ 01-07653-10-9, לפיה נדחתה בקשה שהגיש המערער בטענת "פרעתי".

בהתאם להחלטתי מיום 10.5.10, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

בראשית הדברים אציין כי מתן פסק הדין בתיק זה התעכב, חרף כך שעיקרי הטיעון מטעם המשיב הוגשו עוד ביום 2.6.10, בשל העובדה שהתיק הובא בפניי רק בימים אלו.

הרקע לדברים כמו גם הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם לדחיית הבקשה, פורטו בהחלטתו כדלקמן:

המשיב פתח כנגד המערער תיק ההוצל"פ למימוש השעבוד על החנות המשמשת המשמשת כבטוחה לפירעון החוב בתשלומים על פי הסכם פשרה מחודש 5/06 שקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי ביום 23.5.06.

במסגרת הסכם הפשרה שילם המערער 120,000$, בוטלו עיקולים בקופת גמל, הוחזרה למערער החזקה בחנויותיו שהיו משועבדות ובוטל מינויו של כונס הנכסים מטעם המשיב. על החנות נשוא תיק זה בלבד נותר שיעבוד. השעבוד שנותר כאמור נועד להבטחת יתרת סכום הפשרה שעל המערער לשלם למשיב בסך 50,000$ ב – 60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים להם יתווספו ריבית לייבור+3% ממועד חתימת ההסכם ועד לפירעון מלוא הסכום בפועל.

המערער אינו טוען כי פרע את החוב על פי ההסכם שקיבל תוקף של פס"ד, ואינו טוען בבקשתו כי שילם כספים נוספים מעבר לסך של 120,000$.

המערער טוען טענות שונות כי המשיב ויתר על הריבית שהוא חייב, על החוב לעירייה שהוא חייב על פי ההסכם, ואולם טענות אלה אינן נתמכות באסמכתאות המפרטות טענות המערער ועליהן חתום ומסכים המשיב.

המערער אף טוען כי המשיב סירב לקבל את יתרת החוב המגיע לו מוקדם מהמוסכם, אולם לא צורפה אסמכתא כלשהיא לתמיכה בטענה זו.

טענות המערער בעניין הסכמי השכירות, לרבות בעניין דמי השכירות, חיוב בכספים מיותרים וכיוצ"ב אינן מתאימות להידון במסגרת טענת פרעתי.

טענותיו השונות של המערער דורשות בירור עובדתי, תמיכה בראיות ושמיעת עדויות. טענות אלה מקומן במסגרת תביעה בבית המשפט. מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו נראה אף כי המערער הגיש לאחרונה תביעה נגד המשיב לבית המשפט, וחלק מטענותיו הועלו במסגרת התביעה.

המערער אינו טוען בבקשה ובכתב התביעה כי פרע את חובו, אלא כי נגרמו לו נזקים כבדים העולים על יתרת חובו למשיב, וכי בית המשפט ייבחן את גובה הנזקים הנטענים על ידו בקיזוז יתרת חובו למשיב. לפיכך אין מדובר בטענת פרעתי שכן המערער לא הראה כי שילם את החוב וטענותיו לנזקים ולקיזוז החוב למשיב יתבררו, אם בכלל, בבית המשפט.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי ובחנתי טענות הצדדים, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של הרשם הנכבד באופן המצדיק התערבותי, ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

המערער מבקש לבסס את ערעורו על שני אדנים;

האחד, התוספת להסכם לפירעון החוב, אשר צורפה כנספח ד' לערעורו.

השני, החלטתו של כב' השופט יחזקאל קינר מיום 18.3.10 בתיק ת"א 12845-02-10 (שלום ראשל"צ).

ואולם, לא מצאתי כי יש בטיעונים שהועלו על ידי המערער כדי להועיל לו, שכן הגם שבמסגרת התוספת להסכם ניתנה בידי המערער האפשרות לשלם למשיב 50,000$ במזומן ובתשלום אחד, (במקום המנגנון כפי שנקבע בסעיף 2.2 להסכם), הרי שבפי המערער אין כל טענה כי אכן שילם הסכום האמור.

כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו, המערער אינו טוען כי שילם הסך של 50,000$ לידי המשיב. יוזכר כי כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו, המערער אף לא הציג כל אסמכתא לסירובו של המשיב לקבל לידיו הסכום המוסכם. בנקודה זו אציין כי לא מצאתי בסיס להתערב בקביעתו זו של הרשם הנכבד. (אעיר כי הדברים עומדים בניגוד לנטען בתצהירו של ב"כ המשיב אשר הכחיש הטענה לפיה המשיב סירב לקבל לידו סך של 50,000 וכן להסיר השעבוד).

בניגוד לטענות המערער, לא מצאתי כי נספח התוספת להסכם, כולל בחובו ויתור כזה או אחר מצד המשיב על כל זכות העומדת לו, למעט הויתור על שעבוד כנגד תשלום מזומן בסך 50,000$.