שטרית ואח' נ' זוהב ואח'

החלטה

1.בקשת המבקשים (להלן: "התובעים") לפטור אותם מתשלום יתרת האגרה בגין תביעת נזקי גוף שנדחתה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ברון) היא הבקשה שלפני.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.

3.בהתאם לתקנה 14(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), רשאי בעל דין החייב לשלם את האגרה בגין תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף להגיש בקשה לפטור אותו מתשלום יתרת האגרה "לא יאוחר מחמישה עשר ימים מהמועד שנקבע לתשלום אגרה לפי תקנה 5".

תקנה 5(7) לתקנות האגרות היא התקנה הרלבנטית לענייננו; בהתאם לאמור בה - על התובע לשלם את האגרה החלה (בניכוי הסכום ששילם עם פתיחת ההליך) עם דחיית ההליך או מחיקתו בפסק דין.

4.בענייננו נדחתה תביעת התובעים בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת ברון ביום 22.11.12. מתיק בית המשפט עולה כי עוד באותו יום נשלח פסק הדין אל ב"כ התובעים.

5.מכאן שבהתאם לתקנות האגרות, היה על התובעים להגיש את הבקשה לפטור אותם מתשלום יתרת האגרה, תוך 15 ימים מעת המצאת פסק הדין.

התובעים לא ציינו את המועד בו הומצא להם פסק הדין, ובנסיבות אלה, אין לי אלא להסיק כי פסק הדין הומצא להם בסמוך לאחר שניתן, בהתאם למועד משלוח פסק הדין; וממילא הגישו את הבקשה דנא בחלוף למעלה מ- 15 ימים מעת קבלת פסק הדין שכן חזקה עליהם שאם לא כן היו מציינים במפורש את מועד קבלת פסק הדין.

6.חרף האמור טוענים התובעים כי הבקשה דנא לא הוגשה באיחור מאחר שמניין הימים להגשתה מתחיל "מהמועד האחרון לתשלום האגרה עפ"י מכתב הדרישה".

לשיטת התובעים מכתב הדרישה, שנשלח אליהם מרשות האכיפה והגבייה, התקבל אצלם ביום 11.3.13 ובו נאמר כי המועד האחרון לתשלום האגרה חל ביום 11.4.13 ומשכך, לשיטתם, מתחיל מניין 15 הימים להגשת הבקשה דנא מהמועד שצויין במכתב הדרישה (מיום 11.4.13) ומשכך, משהגישו את הבקשה לבית המשפט ביום 25.4.13 טרם חלף המועד להגשת בקשת הפטור ולכן לא הוגשה הבקשה באיחור.

7.אין בידי לקבל פרשנות זו של התובעים שאינה מתיישבת עם לשון תקנות האגרות בה נקבע במפורש כי "המועד שנקבע לתשלום האגרה" הוא המועד בו "נדחה ההליך או נמחק בפסק דין" - קרי, החיוב בתשלום האגרה נולד עם דחיית התביעה בפסק דין ומשכך מניין הימים להגשת בקשת פטור מתשלום אגרה בהתאם לתקנה 14(ב) לתקנות האגרות הוא 15 ימים מעת שקבלו את פסק הדין הדוחה את תביעתם.

משהגישו התובעים את הבקשה דנא חודשים לאחר מתן פסק הדין הרי הגישו את הבקשה באיחור.

8.לטענת התובעים, גם אם ייקבע שהבקשה הוגשה באיחור הרי שאין מדובר באיחור המצדיק דחיית הבקשה בין היתר מאחר שעסקינן באיחור בן ימים ספורים ומאחר שהבקשה הוגשה בסמוך לאחר קבלת הודעת המרכז לגביית קנסות כי אינו מסכים לבקשת התובעים לעכב ההליכים מחמת הגשת ערעור על פסק הדין.

לא מצאתי בנימוק זה 'טעם מיוחד' להארכת המועד להגשת הבקשה.

שלא כטענת התובעים, אין מדובר באיחור "של ימים ספורים" אלא באיחור של חודשים מספר מאז ניתן פסק הדין ועד למועד בו הוגשה הבקשה.

זאת ועוד עצם הגשת בקשה למרכז הגבייה לעכב הליכי הגבייה אינה מהווה נימוק ענייני לסיבת האיחור בהגשת הבקשה דנא ולבטח שאינה 'טעם מיוחד' להארכת המועד להגשת הבקשה דנא.

9.משהוגשה הבקשה באיחור ובהעדר טעם להארכת המועד להגשתה, ממילא 'טעם מיוחד' הרי שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בבקשה למתן פטור שכן בית משפט זה סיים את מלאכתו.

10.לציין כי עדיין יש בידי התובעים לפנות ולממש את בקשתם לפטור אותם מתשלום יתרת האגרה, או למצער להפחית את התשלום, כאמור בתגובת המדינה. התובעים זכאים לפנות למרכז לגביית קנסות – הוא הגוף המוסמך לדון בבקשות לפטור מתשלום קרן החוב בהתאם לחוק נכסי מדינה, התשי"א-1951 ולצרף מסמכים רלבנטיים לביסוס טענותיהם (לפי המפורט בסעיף 16 לתגובת המדינה לבקשה דנא).

משכך הבקשה נדחית.

לאור התוצאות ובהתחשב בנסיבות- לא ראיתי לפסוק הוצאות.