שטינוביץ נ' גו אקטיב רשת מועדוני כושר

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין עגמת נפש אשר נגרמה לו עקב מעשיה ומחדליה של הנתבעת, כמו גם נוכח הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

בכתב התביעה טען התובע כי הגיע לסניף הנתבעת בראשון לציון על פי הזמנתו של בעל מנוי אחר, ומכוח כרטיס הזמנה בלתי מסויג אשר הונפק על ידי הנתבעת.

על אף שהתובע החזיק בידו הזמנה זו, לא התירה הנתבעת לתובע להיכנס, וזאת בהמשך להמתנה ארוכה במקום, ואף העלתה כלפיו האשמות בפלילים, תוך ביזויו לעיני כל.

לטענת הנתבעת, כל פגיעה בתובע, ככל שהייתה זו, מקורה בניסיונו של התובע לחמוק מנציגיה של הנתבעת ולהיכנס בדלת האחורית, תוך שהוא מודע לכך שאינו מחזיק במנוי כדין.

עוד נטען על ידי הנתבעת, כי כרטיס ההזמנה היה מותנה בתאום מראש, וממילא עקב העובדה שכלל שתי כניסות, הוגבל לכניסתו של מי שעשה בו שימוש לראשונה ( קודם התובע).

לטענת הנתבעת, הייתה זו דווקא דרך התנהלותו של התובע אשר הייתה בלתי תקינה וממילא פעלו נציגיה בהתאם להוראות הדין ובהתאם להנחיות הקיימות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי והיקף החלטתי להלן.

מן הראיות אשר הוצגו בפני עלה כי נציגי הנתבעת לא האשימו את התובע "בפלילים", אלא כי מדובר היה בהסקת מסקנות של התובע מכוח דברים שנאמרו לו על ידי נציגי הנתבעת.

מכלל דברי העדים עלה כי נטען כלפי התובע כי הוא ניסה "להתפלח" פנימה וכי הוא "קומבינאטור".

מצאתי כי טיעוניו של התובע בעניין זה במסגרת כתב התביעה, חורגים מן האירועים בפועל בהיקפם, ונבעו בעיקר מתחושותיו האישיות הקשות.

הגם שיש לכבד תחושות אלו של התובע, הרי שפסיקתו של בית המשפט נעשית על בסיס בחינתו את מסקנותיו של האדם הסביר ביחס לאירועים, ואלו בלבד.

ככל שהייתה הנתבעת מוכיחה כי התובע אכן ביקש להיכנס לחדר הכושר מן הדלת האחורית, ומבלי שיציג את ההזמנה או מנוי, הרי שהיה מקום להורות על דחיית התביעה, מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע.

ואולם, בסוגיה זו, כשלה הנתבעת.

התובע העיד במפורש כי לא ביקש להיכנס מן הדלת האחורית, ואף הוסיף וטען ביחס לחוסר הסבירות בטענה זו, מקום בו החזיק בידו הזמנה מסודרת.

מאידך, הנתבעת לא הציגה כל ראייה של ממש בתמיכה לטענותיה בדבר מעשה זה או אחר של התובע.

מטעמה של הנתבעת העידה בפני הגב' מיכל אודוסון. זה המקום לציין כי מצאתי את עדותה של הגב' אודוסון כמהימנה.

עסקינן בעדה אשר אינה עובדת עוד ברשות הנתבעת, ודומה היה כי אינה מבקשת אלא לתאר את האירועים כפי הבנתה.

עם זאת, מעדותה זו של הגב' אודוסון עלה כי לא הייתה עדה לניסיונו הנטען של התובע להיכנס מן הדלת האחורית אלא שמעה על כך, לדבריה, מפקידה אחרת במקום, הגב' גילי.

הגב' גילי עצמה, לא זומנה לעדות, ולא ניתן היה לאמת את הטענה בדבר ניסיונו של התובע להיכנס למקום מן הדלת האחורית.