שחרורו ממעצר של מואשם בהחזקת רימון גז בביתו

עניינו של הערר הנוכחי בהחלטת בימ"ש קמא להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מאחר שתיקו של העורר עבר גלגולים שונים, אתייחס תחילה, בקצירת האומר, להליכים עד כה.

במהלך חודש דצמבר 06' נעצר העורר לאחר שנתפס רימון גז בביתו. עם תום החקירה בעניין זה, שוחרר העורר בהפקדה. לאחר מכן, בתאריך 17.1.07 הוגש נגדו כתב אישום בגין החזקת אמל"ח בקשר לאירוע זה.

בתיק זה התקיימה ישיבה אחת בתאריך 30.7.07. עפ"י פרוטוקול הדיון העורר לא התייצב לישיבה זו, הגם שבדיון בפניי ציין בא כוחו כי הוא הגיע למתחם ביהמ"ש אך עו"ד אחר אמר לו כי אין צורך שייכנס לאולם. באותו חודש נעצר חשוד אחר, רמזי אלחטיב, שבחקירתו מסר כי במחצית שנת 06' קנה מהעורר ומאדם אחר 700 כדורי 9 מ"מ.

חלפו כ-7 חודשים עד שהעורר נעצר שוב, הפעם בגין ההפללה האמורה. לאורה, תוקן כתב האישום ונוספה לו עבירה של סחר בציוד מלחמתי. בד בבד, ביקשה התביעה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביהמ"ש קיבל את בקשת התביעה כאמור. על החלטה זו הוגש ערר, אשר התקבל, תוך שביהמ"ש מצא לקצוב את המעצר עד ליום 12.3.08. משלא הסתיים הדיון באותו מועד, ביקשה התביעה שוב להורות על מעצר עד תום ההליכים, בקשה שאף היא התקבלה.

מכאן הערר הנוכחי, במסגרתו מבקש הסנגור להורות על שחרור העורר ממספר נימוקים מצטברים. תחילה, טוען הסנגור לתשתית ראייתית לקויה הנובעת מהעובדה כי דבריו של רמזי אינם זוכים לחיזוק ממקור חיצוני, ואף הסתברו כלא נכונים בעניינו של אדם אחר. שנית, טוען הסנגור כי יש אפליה פסולה בין העורר ובין המופלל השני ע"י רמזי שלא נעצר כלל. שלישית, מציין הסנגור כי העורר התייצב לחקירה בעניינו עפ"י הזמנה משטרתית, ועל כן, אין חשש שיימלט מפני אימת הדין.

התובע מנגד, סבור כי התשתית הראייתית הקושרת את העורר לעבירות מוצקה, וכי גם אם חל שיהוי מסוים במעצרו המחודש של העורר, אין בעניין זה כדי לפגום בעילת המסוכנות הברורה העולה מעצם המעשים ואף מעברו הפלילי של העורר, שהורשע במתן מקלט למבוקש.

עם תום העיון בראיות התביעה, לא מצאתי כי בפנינו מצב בו קיים פגם אינהרנטי בתשתית הראייתית, המחייב שחרור. אמנם בעניינו של חוסאם סוויטי נמחקה העבירה שהתבססה על דבריו של העד רמזי, אולם סיבת המחיקה לא הוכחה ולא הייתה הסכמה לגביה בין הצדדים.

על כן, בשלב זה יש לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית הולמת לבקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים.

אלא שבמישור עילות המעצר הדברים מורכבים יותר. כפי שהוזכר לעיל, העבירות בוצעו תקופה לא קצרה לפני מעצרו של העורר, האחת במחצית שנת 06' והשנייה בסוף שנה זו. יתרה מזו, הרשויות לא הורו על מעצרו של העורר מיד לאחר קבלת החומר המפליל אודותיו, אלא חלפה למעלה ממחצית השנה עד שנעצר העורר. חמורה מזו העובדה כי למרות שהעד המפליל מתייחס בדבריו בכפיפה אחת לעורר ולאדם נוסף, למיטב הבנתי אותו אדם לא נעצר ואף לא נחקר עד כה. לא היו לתביעה הסברים היכולים להצדיק אפליה לכאורית זו.

אמת, איני בטוח כי כל אחת מהסיבות המנויות לעיל, לו עמדה בנפרד, הייתה עשויה להביא לשחרור. אולם, יש בכל אחת מהן לנגוס במידה זו או אחרת בחזקת המסוכנות העולה מן העבירות. לנוכח האמור, נותר ספק בעיניי, האם ניתן לומר גם כיום ששחרור העורר עלול להוות סיכון לביטחון האזור או לשלום הציבור.

הצטרפותן של הנסיבות האמורות, מביאות אותי, על כן, למסקנה כי האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שבמניעת סיכון העלול לנבוע משחרור עבריינים דוגמת העורר, לבין זכותו של העורר לחירות, יש להעדיף זכות אחרונה זו.

אשר על כן, הנני מקבל את הערר ומורה על שחרור העורר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 10,000 ש"ח. בסכום זה תיכלל הפקדה בת 2,000 ש"ח שכבר הופקדה ע"י העורר בגין פרט האישום השני.

ב.      התייצבות לכל הדיונים שייקבעו בעניינו בבימ"ש יהודה.

היה ולא ימלא העורר אחר תנאים אלה, ייעצר ויובא בפני שופט של ערכאה ראשונה בתאריך 10.4.08.

ניתנה היום, 30 במרץ 2008, כ"ג באדר ב' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא