שחף נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש קמא כב' השופט נהרי אשר הורה על הארכת פסילת רישיון נהיגה של העוררת לפרק זמן של שנה אחת מיום שנפסלה לראשונה בתאריך 12.10.10.

רקע:

ביום 11.10.10 היתה העוררת מעורבת בתאונת דרכים. לאחר חקירה ודרישה הגיעה המשטרה לכלל מסקנה כי יש יד ורגל לסברה שהעוררת נהגה בשכרות ובקלות ראש ועל כן, החליט קצין משטרה לעשות שימוש בסמכותו ופסל באופן מנהלי את רישיון הנהיגה של העוררת לתקופה של 60 ימים עד לתאריך 11.12.10, זאת על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

עם השלמת החקירה, הוחלט להגיש נגד העוררת כתב אישום ובקשה להארכת הפסילה עד תום ההליכים המשפטיים.

בתקופה שקדמה ליום 11.12.10 – מועד בו מסתיימת הפסילה המנהלית – שקדה המשטרה על איתור העוררת לשם זימונה לדיון בבקשה להארכת הפסילה שנקבע ליום 06.12.10. לשם כך, התקשרה שוטרת אל העוררת, שוחחה איתה ולדבריה העוררת הבטיחה להתייצב לדיון, דבר שלא נעשה. בנסיבות הללו, נאלץ בימ"ש קמא לדחות הדיון ליום 19.12.10. ביום 07.12.10, התקשרה בשנית שוטרת אל העוררת והודיעה לה כי הדיון נדחה ליום 19.12.10. בשתי השיחות הללו, כך התובעת המשטרתית, לא אמרה העוררת שהיא מיוצגת על ידי עו"ד.

כך או כך, ביום 11.12.10 הופיעה העוררת באגף התנועה וקיבלה לידיה את רישיון הנהיגה, זאת משום שהפסילה המנהלית תמה. ביום 13.12.10 דיווח שוטר סיור כי הכתובת שנמסרה על ידי העוררת אינה קיימת. ביום 15.12.10, מתקשרת בשלישית שוטרת אל העוררת ומוסרת לה על מועד הדיון הקרוב, 19.12.10. העוררת מודיעה לה לראשונה כי הינה מיוצגת על ידי עו"ד קולקר.

ביום 19.12.10, מועד הישיבה הנדחית, שוב לא היתה התייצבות והדיון נדחה ליום 11.01.11 ולאחר מכן ליום 12.01.11, המועד בו התקיים הדיון לגופו של עניין בפני כב' השופט נהרי.

על החלטת כב' השופט נהרי, הסמכות ונסיבות התאונה נסוב הערר אשר בפניי.

בא כח העוררת משתית טיעוניו על מספר אדנים:

א.במועד בו קוים הדיון בהארכת הפסילה, 12.01.11, אחזה העוררת ברישיון הנהיגה מזה חודש ימים ועל כן, המשטרה היתה צריכה להיכבד ולהגיש בקשה על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה ולא על פי סעיף 47 שעניינו הארכת פסילה.

משכך , לא היתה לבית המשפט סמכות לדון בבקשה וממילא החלטתו בטלה ומבוטלת.

ב.באשר לנסיבות התרחשות התאונה: האשם הרובץ לפתחו של הנהג המעורב ועל כך יעידו שברי הבקליט המצויים במרכז הכביש.

ג.באשר לטענת השכרות: העוררת צורכת סטרואידים נוכח מחלת פרקים ואלה משפיעים על תוצאות הבדיקה בינשוף.

מנגד, טענה בא כח המשיבה כי החלטת בימ"ש ניתנה בסמכות, האחריות לגרם התאונה רובצת לפתחה של העוררת וכי היא מסוכנת בדרך נהיגתה. התובעת הגישה לעיוני את תיק החקירה.

באשר לתאונה:

דוח פעולה של השוטר רס"מ ויבן מיום 11.10.10, שעה 19:45. מדוח זה עולה כי השוטר הגיע למקום התאונה, שם הבחין בעוררת "שנראתה שתויה עם ריח אלכוהול חריף מפיה" היא נכשלה בבדיקת הנשיפון – בדיקה מקדימה לבדיקת הינשוף. כמו כן , ערך לה השוטר בדיקת מאפיינים. עיון בבדיקת המאפיינים מעלה כי נודף מפי העוררת ריח אלכוהול חריף, הופעתה מרושלת והתנהגותה רדומה.

העוררת לא עמדה ביתר המבחנים ובהם עמידה במשך 30 שניות, החטיאה הבאת אצבע לאף ועוד.

בבדיקת האוויר הנשוף, נמצא ריכוז אלכוהול בליטר אחד אוויר נשוף של 465 מ"ג.

מהודעתו של ירון שחל מיום 11.10.10 עולה כי נהג מכוניתו בנתיב הימני ובהיותו במקום מסוים, הבחין ברכב המגיע מהכיוון הנגדי תוך סטיות חדות מנתיב לנתיב עד אשר לבסוף התנגש ברכבו. אחר התאונה, שוחח העד עם הנהגת (העוררת) והריח ריח אלכוהול אשר נדף מפיה. לדבריו, הנהגת היתה "שיכורה".