שחאדה נ' שהלא ואח'

במקרה זה המדובר בתביעה לפיצוי בגובה של כ – 84 אלף שקלים בגין הפרת הסכם מכר דירה בין הצדדים. במסגרת ההליך הגישו ב"כ הצדדים ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב, בלא חקירת המצהירים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ובחנתי את החומר שבתיק, החלטתי לדחות את התביעה, כפי שיפורט וינומק להלן.

ההסכם בין הצדדים והרקע להליך:

התובע ואחיו היו הבעלים במשותף של דירת מגורים בשד' בן גוריון בחיפה. מאחר והאח הגיש תביעה לפירוק השיתוף, נמכרה הדירה, באמצעות כונס נכסים – עורך הדין עופר דוידוב - במסגרת תיק בית המשפט לענייני משפחה (38365-11-15). על פי ההסכם רכשו הנתבעים את ההסכם בחודש יולי 2017 תמורת סכום של 1,450,000 ₪.

עפ"י סעיף 3 להסכם, על הנתבעים היה לשלם לכונס הנכסים את התמורה בשני תשלומים: 145,000 ₪ במועד ההצעה ואת היתרה תוך 90 יום מיום חתימת ההסכם, וזאת כנגד מסירת החזקה לנתבעים.

בפועל, ועל כך אין מחלוקת, התמורה על פי ההסכם הושלמה רק ביום 18.12.2017, כלומר באיחור בן כחודשיים וחצי. לפיכך, דורש התובע את הפיצוי המוסכם לפי סעיף 8(א') בחוזה בגין "הפרה יסודית", ובנוסף ריבית בגין הסכום שהתקבל באיחור לפי סעיף 8(ד'). מאחר והתובע היה כאמור בעל מחצית הזכויות, אף דרישתו לפיצוי היא בגין מחצית מהסכום, כלומר פיצוי מוסכם בסך כ- 65,000 ש"ח ורבית בסכום של כ – 19,000 ₪ נוספים.

הנתבעים מצידם אינם חולקים על העובדה כי חלק מהתמורה שולמה באיחור, אולם טוענים כי מדובר בכמחצית התמורה בלבד, אשר שולמה באמצעות כספי משכנתא, בעוד שהמחצית האחרת שולמה במועד.

לטענת הנתבעים, המשכנתא התקבלה באיחור בין השאר בשל איחור בחתימת המסמכים בידי המוכרים ובשל חגים אשר עיכבו פעולת הבנק, וכי ניתנה הסכמת כונס הנכסים להארכת המועד, והם מוסיפים וטוענים כי על אף העברת מלוא התשלום נמסרה להם החזקה בדירה רק כחודש ימים מאוחר יותר, וזאת בניגוד להתחייבות המוכרים.

להשלמת התמונה יש לזכור כי במסגרת הליך פירוק שיתוף, הגיש מר סמיר שחאדה, אחיו של התובע, וכאמור לעיל מי שמכר את הנכס לנתבעים יחד עם התובע, בקשה להורות לכונס הנכסים לפעול לשם חיוב הנתבעים בפיצוי מוסכם מאחר והפרו את ההסכם הפרה יסודית. כב' השופטת שלי אייזנברג, אשר דנה בהליך, ביקשה תגובת כונס הנכסים, ולאחר ששקלה את הדברים דחתה את הבקשה תוך קביעה כי "לאחר עיון בבקשה ובתגובה ובחוזה המכר לא מצאתי לחייב כונס הנכסים לפעול לגביית הפיצוי המוסכם", לצד זאת ציינה כי "אין באמור כדי למנוע מהמוכרים לנקוט בכל הליך שימצאו לנכון בפני הערכאה המוסמכת ושלא במסגרת הליכי כינוס נכסים". לפיכך הוגשה התביעה דנן.

ראיות הצדדים בהליך דנן:

כאמור הגישו הצדדים ראיותיהם בכתב, וויתרו על חקירת המצהירים.