שושני ואח' נ' וינברג ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד אשר עניינן הסכם לביצוע עבודה מיום 10/10/06 (להלן: "ההסכם") שנכרת בין התובע והנתבע שכנגד (להלן : "התובע") לבין הנתבע 1 ושני חקלאים נוספים בשם דוד גרינברג ובועז לויט (להלן: "גרינברג", "לויט" בהתאמה).

על ההסכם לא חתום הנתבע 2, אולם בכתבי בית דין (ראה לדוגמא סעיף 11 בכתב ההגנה) התייחסו הנתבעים להסכם כמחייב את שניהם וכאילו שני הנתבעים התקשרו בו. בהתאם, יתייחס פסק הדין שלהלן להסכם כמחייב את שני הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים").

תביעת התובע מתייחס ליתרת חוב שנותרה, לטענתו, בגין ביצוע עבודות. התביעה שכנגד מתייחסת לנזקים שנגרמו לנתבעים, לטענתם, כתוצאה מביצוע העבודות על ידי התובע באופן רשלני.

2. בהתאם להסכם, הוזמנו מהתובע עבודות: לחפירת 60 ס"מ בחלקות, איסוף האדמה, מילוי החסר באדמה מגוש א' ולאחר מכן פיזור האדמה על המילוי. כן היה אמור התובע לדאוג לגבהים זהים בכל החלקה, ולשיפוע לכיוון התעלה על גבול לבנון לפי מודד מוסמך.

בהסכם סוכם מועד לסיום העבודה, וכן תמורה על סך 145,000 ₪.

3.לטענת התובע, התמורה בגין העבודות אמורה הייתה להשתלם לפי תשלום בסך 14,500 ₪ לדונם, כאשר גודל כל חלקה ייקבע על ידי מודד מוסמך. התובע טען, כי בהתאם למדידה, חלקת הנתבעים עמדה על 8.398 דונם, ולכן סוכם על תמורה ביחס ל-8 דונם בסכום של 116,000 ₪. כמו כן ביקשו הנתבעים לטענת התובע, כי יבצע את העבודות בחלקה נוספת בגודל של 5.782 דונם ע"פ תמורה העומדת על סך 14,500 ₪ לדונם והיו אמורים לשלם עבור העבודות בחלקה זו סך של 89,610 ₪. בנוסף, הזמינו הנתבעים עבודות נוספות בסכום של 27,797 ₪.

הנתבעים שילמו לתובע סכום של 143,797 ₪, ולפיכך טען התובע, כי נותרה לנתבעים יתרת חוב בסכום של 89,610 ₪.

בתגובה לטענת הנתבעים בדבר איכות העבודות, טען התובע כי ביצע את העבודות כנדרש ובהתאם להנחיות שקיבל מהנתבעים.

4.הנתבעים הכחישו את טענת התובע כאילו התמורה סוכמה על סך של 14,500 ₪ לדונם, וטענו כי כאמור בהסכם, סוכם על סכום תמורה קבוע של 145,000 ₪ לביצוע העבודות בחלקות. הנתבעים טענו כי המדובר ב-5 חלקות, כאשר הנתבעים מחזיקים ב-3 חלקות, וגרינברג ולויט מחזיקים כל אחד בחלקה.

לפיכך היו אמורים גרינברג ולויט לשלם כל אחד סכום של 29,000 ₪ ואילו הנתבעים היו אמורים לשלם עבור חלקות סכום של 87,000 ₪ (3X29,000). לטענת הנתבעים, מאחר שהתובע התלונן כי היקף העבודה גדול מזה שהעריך מלכתחילה, הסכימו להוסיף סך של 1,000 ₪ לכל חלקה, דהיינו, היו אמורים לשלם 90,000 ₪ עבור 3 החלקות. הנתבעים הודו כי אכן ביקשו מהתובע לבצע עבודות בחלקה נוספת אשר רכשו, אלא שלטענתם גודלה של אותה חלקה היה 2.5 דונם ולא כנטען ע"י התובע וגם עבור ביצוע העבודות בה היו אמורים לשלם לטענתם סכום של 30,000 ₪.

לאור האמור, טענו הנתבעים כי התמורה בגין ביצוע העבודות ב-4 החלקות עמדה על סך של 120,000 ₪ ובתוספת מע"מ על סך של 138,600 ₪. מאחר שהוזמנה גם עבודה של הובלת אדמה חקלאית בסכום של 4,500 ₪, היו אמורים הנתבעים לשלם לתובע סכום של 143,797 ₪, הוא הסכום ששולם לתובע.

הנתבעים הפנו לכך שעל החשבונית השנייה ששילמו לתובע נרשם "סוף חשבון" ובכך טענו, אישר התובע כי לא נותרה להם יתרת חובה.

בתביעה שכנגד טענו הנתבעים כי העבודות בוצעו על ידי התובע באופן רשלני, כך שלאחר ביצוען, האדמה שקעה וזרימת המים נעשתה בכיוון ההפוך ולא לכיוון התעלה, כפי שהיו המים אמורים לזרום.

הנתבעים צירפו לתביעה שכנגד חוות דעת. אולם, כפי שיפורט, לאור הסכמת הצדדים למינוי מומחים מטעם בית המשפט, חוות דעת זו אינה מצויה עוד בתיק.

הנזקים שנתבעו בתביעה שכנגד הינם בגין הצורך בהוספת חומר מילוי בהתאם להצעות מחיר שצורפו לתביעה שכנגד.

5.בהתאם להסכמת הצדדים מונו ע"י ביהמ"ש 2 מומחים – המודד סוהיל סאבא והאגרונום יגר נבו. המומחים המציאו את חוות דעתם לתיק. הצדדים לא ביקשו לחקרם על חוות דעתם.

מטעם התובע העיד התובע וכן לויט. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 וגרינברג.

דיון:

6.לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבפניי ולאחר שאף התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות העדים, שוכנעתי כי דין שתי התביעות להידחות.