שושני ואח' נ' אודט ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בטענה להפרת חוזה שכירות.

בין הצדדים נוהל משא ומתן להשכרת דירה ואף נמסר שיק על חשבון דמי השכירות, נמסר מפתח ובוצעו שיפוצים לקראת תחילת השכירות. חוזה שכירות כתוב לא נחתם ובטרם החלה השכירות בוטלה ההתקשרות.

על רקע זה טוען התובע כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות וחייבת לפצותו על נזקיו בעוד הנתבעת טוענת שכלל לא נכרת חוזה וממילא הוסכם שהוסכם להפסיק את המשא ומתן בלא כל חיוב בתשלום.

העובדות

התובע הינו בעליה של דירה ברחוב המעפילים 1/8 בכפר סבא (להלן: "הדירה"). בחדש יולי 2010, או בסמוך לכך, בקש התובע להשכיר את הדירה ובאותה עת בקשה אף הנתבעת לשכור דירה בכפר סבא. נוכח זאת, נוצר בין הצדדים קשר וביום 1.7.10 נפגשו הצדדים בדירה.

במהלך הפגישה, בה נכחה גם אחותה של הנתבעת, גב' נחמה ברגר, הביעה הנתבעת את רצונה לשכור את הדירה. לאחר שסיירו בדירה, ירדו לפיכך התובע, הנתבעת וגב' ברגר לבית קפה סמוך, ושם שוחחו על תנאי השכירות. במהלך שיחה זה העביר התובע לנתבעת טיוטא של חוזה שכירות עליה ערך תיקונים בכתב יד (להלן: "הטיוטא") ואשר לפיה תשכור הנתבעת את הדירה החל מיום 1.8.10 וכנגד תשלום דמי שכירות בסך של 4,200 ₪ לחדש.

הנתבעת קבלה את הטיוטא והודיעה לתובע כי היא מבקשת שהטיוטא תודפס על ידי אחותה. באותו מעמד, מסרה הנתבעת לתובע שיק בסך 12,600 ₪ משוך ליום 1.8.10 (להלן: "השיק").

בנוסף לכף, אף שלא נחתם חוזה שכירות, הסכימו התובע והנתבעת כי עד למועד בו מיועדת להתחיל תקופת השכירות יבצע התובע מספר שיפוצים בדירה וכן יאפשר התובע לנתבעת להיכנס לדירה, לצבוע אותה ולאחסן בה את חפציה.

בעקבות הפגישה, חילופי הדברים והסיכום מיום 1.7.10, קבלה הנתבעת את מפתחות הדירה והחלה להעביר אליה חפצים שונים. הנתבעת פנתה לגיסה, מר אלי שגיא, וזה הגיע לדירה ביום 22.7.10, או בסמוך למועד זה, כדי לצבוע את הדירה. מר שגיא שהה בדירה יומיים במהלכם צבע את הדירה בצבעים שונים, כולל צבעי ירוק וסגול בחדרים המיועדים למגורי ילדיה של הנתבעת. במקביל, בוצעו בדירה שיפוצים נוספים מטעמו של התובע, כולל החלפת ארונות ותיקוני אינסטלציה.

כיומיים לאחר צביעת הדירה על ידי גיסה של הנתבעת, ביום 24.7.10, התקיימה שיחת טלפון בין התובע לנתבעת ובסיומה ברור היה לצדדים כי עסקת השכירות לא תצא אל הפועל. משהתברר הדבר לצדדים, בקש התובע מהנתבעת לצבוע את הדירה מחדש בהתאם לצבע בה הייתה צבועה לפני כן וביום 27.7.10 חזר גיסה של הנתבעת, אלי שגיא, וצבע את חדרי הדירה לצבע תואם לצבע הסלון. במקביל, הגיעה הנתבעת לדירה והחלה להוציא ממנה את חפציה, אלא שאז התרחש עימות בין התובע לנתבעת והנתבעת פנתה והגישה כנגד התובע תלונה למשטרה, בטענה שהתובע מונע ממנה ליטול את חפציה.

מספר ימים לאחר מכן הציג התובע את השיק לפירעון, השיק חולל ובעקבות זאת הגיש התובע את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ולאחר מכן אף הגיש כתב תביעה מתוקן.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

לטענת התובע, בינו לבין הנתבעת נכרת חוזה שכירות, הנתבעת הפרה את חוזה השכירות ולפיכך עליה לפצות אותו על נזקיו.

לגרסת התובע, התנהגותה של הנתבעת, מסירת השיק, קבלת המפתח, אחסון החפצים וצביעת הדירה, מלמדים על הסכמה הדדית והתחייבות של הנתבעת לשכור את הדירה, וזאת למרות שלא נחתם חוזה שכירות כתוב. על יסוד הסכמה זו בצע התובע על חשבונו שיפוצים בדירה אלא שהנתבעת חזרה בה מהתחייבותה בחוסר תום לב ובטלה את השיק.

בנסיבות אלו, טוען התובע שעל הנתבעת לפצותו על כל ההוצאות שהוציא לשיפוץ הדירה וכן לשלם לו דמי שכירות, ארנונה ומסי ועד בית בגין 3 חודשים. התובע עותר לפיכך לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 74,393 ₪.

לטענת הנתבעת, כלל לא נכרת בין הצדדים חוזה שכירות אלא רק התנהל משא ומתן שלא הבשיל והופסק בהסכמה הדדית.

לגרסת הנתבעת, מצב הדירה בעת שהוצגה בפניה היה רע והדירה לא הייתה ראויה למגורים, שלכן כלל לא נכרת חוזה שכירות ועל התובע היה להקדים ולשפץ את הדירה. מסירת השיק לתובע, כך טוענת הנתבעת, לא נועדה אלא להראות על רצינותה בקשר עם הדירה, אך אין היא מבטאת כריתת חוזה שכירות. לאחר שהסתבר כי התובע לא ערך בדירה את השיפוצים ההכרחיים, בפרט לא במערכת הביוב של הדירה, היה זה התובע שהציע להפסיק את המשא ומתן, הנתבעת הסכימה ובכך הוסכם שהצדדים ייפרדו לשלום, כאשר על בסיס הסכמה זו צבעה הנתבעת את הדירה שנית ובקשה להוציא את חפציה מהדירה.

טוענת לפיכך הנתבעת שאין לתובע כל בסיס לתבוע ממנה פיצויים או דמי השכירות ונהפוך הוא, דווקא הוא זה שחייב לפצותה בגין הרכוש שאחסנה בדירה ואשר התובע סירב לאפשר לה להוציאו.

ההליך נפתח בבקשת התובע לביצוע השיק. הנתבעת הגישה התנגדות ולאחר שניתנה לה, בהסכמה דיונית, רשות להתגונן, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן ובו עתירה לפיצויים בסך של 74,393 ₪. הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד, אך בהחלטה מיום 26.3.12 חויבה הנתבעת בהפקדת ערובה בסך 6,000 ₪ להבטחת הוצאות התובע, הערובה לא הופקדה ולפיך נדחתה התביעה שכנגד בהחלטה מיום 13.5.12.