שורצמן נ' לוי ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 11,641 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, עקב תאונת דרכים מיום 21.2.2011.

בעת התאונה נהג התובע ברכב מסוג הונדה סיוויק, מ. רישוי 70-173-50 (להלן: "הרכב") ומנגד נהגה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ברכבה מסוג מזדה מ.רישוי 51-173-50.

בכתב התביעה נטען כי התובע התכוון לצאת מחניה בנסיעה אחורנית ורכב הנתבעת המתין ליציאתו. התובע התכונן להמשיך בנסיעתו, ובעודו בעצירה מלאה, החל לפתע רכב הנתבעת לנסוע לאחור ופגע בחלקו האחורי של רכבו.

לתביעה צורפה חוות דעת שמאי שבדק את הרכב והעריך את נזקיו הישירים בסך 8,486 ₪ ואת ירידת הערך ברכב בסך של 2,157 ₪. בנוסף, כולל סכום התביעה שכ"ט שמאי בסך 998 ₪.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעות נטען כי רכבה של הנתבעת היה בעצירה על מנת להיכנס לחניה, רכב התובע נסע לאחור בחוסר זהירות ופגע ברכב הנתבעת.

לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת מס' 1 מסמך שנערך על ידה בו היא מבהירה כי לא הרגישה בשום "מכה" ולא שמעה קול במהלך ביצוע החניה, וידעה על התאונה רק לאחר שהתובע פנה אליה לאחר שהשלימה את החניה. הנתבעת ציינה כי לאחר שיצאה מהרכב ראתה פגיעה והצדדים החליפו פרטים.

בדיון שמעתי את הנהגים המעורבים בתאונה ואת עדות בעלה של הנתבעת. הצדדים הגישו תמונות צבעוניות המעידות על הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה והנתבעת הגישה שרטוט של מקום התאונה.

לאחר ששמעתי את הנהגים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתמונות הרכבים ובחוות דעת השמאי מטעם התובע, אני מבכרת את גרסתו של התובע על פני גרסתה של הנתבעת.

עדותו של התובע היתה עדות אמינה ועקבית אשר עשתה עלי רושם אמין. מנגד, ניכר היה בדיון כי לנתבעת אין גרסה נגדית וכי אין היא יכולה לשלול את גרסתו של התובע. אדרבא, היא מאשרת כי לאחר התאונה הוא הראה לי את הנזק ברכבו עקב התאונה (הגם כי היא חולקת על היקף הנזק).

גרסת הנתבעות בכתב ההגנה לפיה רכב התובע הוא זה שפגע ברכבה של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם כתב ההגנה שהוגש מאוחר יותר, מטעמה של הנתבעת לפיו היא לא שמעה ולא הרגישה במכה כלשהי. כתב ההגנה המאוחר מלמד למעשה כי לנתבעת אין ממש גרסה בדבר אופן התרחשות התאונה (בניגוד לכתב ההגנה המקורי) ומכאן שאינה שוללה את גרסתו של התובע לתאונה.

הנתבעת העידה כי לאחר התאונה הבחינה בשריטה קלה ברכבה והגישה תמונה בה ניתן לראות שריטה קלה בחלקו האחורי ימני של רכבה. בנוסף, הן הנתבעת והן בעלה, העידו כי לאחר התאונה הבחינו בשריטה בחלקו האחורי של רכב התובע, בין שתי המנורות/מוקדים של החיישנים.

דברים אלה, בצד האמור לעניין אופן התרחשות התאונה, מלמדים כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע לנזק, אלא שבנסיבות העניין לא מצאתי סיבה ממשית שלא לאשר את חו"ד השמאי מטעם התובע. הרכב נבדק ע"י השמאי יומיים לאחר התאונה ולא הוכח, וגם לא נטען, כי בין לבין רכבו של התובע היה מעורב בתאונה אחרת.

עדותו של התובע כי הנזקים הנכללים בחוות דעתו של השמאי הם נזקים שנגרמו בתאונה הנדונה לא נסתרה והיא נראית אמינה. מכאן, ובהעדר חו"ד נגדית, אני מאשרת את הנזקים שנכללו בחוה"ד ומוצאת לחייב את הנתבעים בגינם.

לאור האמור, אני קובעת כי התאונה אירעה באחריותה של הנתבעת ומכאן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 11,465 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

סכומים אלה ישולמו לידי התובע, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית לפי החוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ב, 5 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.