שורץ נ' אילנה

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום 14,550 ₪, בשל נזקים שנגרמו לרכב שבבעלות התובע, אשר היה מעורב בתאונת דרכים עם רכבה של הנתבעת.

תמצית התביעה

התובע טוען כי ביום 24/6/08 נהג מר קוסטה יודלביץ' ברכב התובע, במסגרת עבודתו בחברה שבבעלות התובע, על כביש איילון צפון לכיוון דרך השריון. בעת שעבר בצומת הולץ, נפגע הרכב בצידו השמאלי בצורה קשה ע"י רכבה של הנתבעת ונגרם לו אובדן מוחלט. כאשר הרים העובד את עיניו אל הרמזור, הספיק לראות את הרמזור מתחלף מצהוב לאדום ועל כן אישרר לעצמו כי אכן עבר בצומת בירוק. בעקבות התאונה, הושבת הרכב והתובע נאלץ לספק לעובד רכב חלופי. התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם 11,100 ₪ בגין שווי הערך, 950 ₪ בגין שכר טרחת שמאי וכן פיצוי בגין השבתת הרכב.

תמצית ההגנה

הנתבעת 1 נהגה ברכב שהינו בבעלות הנתבעת 2 ואשר מושכר בליסינג למעבידה של הנתבעת 1. הנתבעות טוענות כי הנתבעת 1 נסעה ברחוב חיל השריון מכיוון צפון לדרום בנתיב הנסיעה השמאלי ביותר לצורך פנייה שמאלה במטרה לפנות לרחוב קיבוץ גלויות. הנתבעת עצרה את הרכב בצומת חיל השריון לנוכח מופע אור אדום. עם התחלף המופע ברמזור לירוק, החלה הנתבעת לחצות את הצומת. הנתבעת הגיעה לצומת הולץ ועמדה בנתיב הנסיעה השמאלי ביותר, על מנת להמשיך בנסיעה ישר לכיוון העלייה לנתיבי איילון. עם התחלף מופע הרמזור לירוק, החלה הנתבעת לחצות את הצומת. לפתע פתאום, הגיע רכב התובע מצד ימין בנסיעה רצופה וגרם להתנגשות הרכבים. כתוצאה מכך, הוסת רכב הנתבעת 1 לעבר אי תנועה, עלה עליו, ונגרמו לרכבה נזקים כבדים. הנתבעות טוענות כי מר יודלביץ' לא יכול היה לאשר בפה מלא כי חצה את הצומת באור ירוק. מר יודלביץ' העיד במשטרה כי הוא הגיע לצומת ועדיין היה ירוק והוא נכנס לצומת ופתאום קיבל מכה. הנתבעת מכחישה את סכומי הנזק.

דיון

ביום הדיון, 25.7.10, שמעתי את עדותו של נהג רכב התובע, מר יודלביץ' וכן את עדותה של הנתבעת. כל צד טען לפניי ושמעתי גם את טיעוניו ואת עדותו של התובע, שלא היה נוכח בתאונה. כמו כן, שמעתי את טיעוניו של נציג הנתבעת 2, אשר במסגרת הסכם הליסינג והביטוח שנכלל בו, אמורה לשלם את הנזק שנגרם לרכב התובע, ככל שייפסק לתובע סכומים כלשהם. כל צד הגיש לי שרטוט של המקום שבו ארעה התאונה והדגים לי כיצד התאונה ארעה.

האחריות

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והתרשמתי מהחומר שלפניי ומהעדויות, הגעתי למסקנה שיש מקום לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים, כך שהתובע אחראי בשיעור של 70 אחוז לנזקי התאונה ואילו הנתבעת אחראית בשיעור של 30 אחוז לנזקים אלה.

הצדדים אינם חלוקים לגבי המקום שבו ארעה התאונה ולגבי הכיוון שממנו כל אחד מהרכבים הגיע. מר יודלביץ' העיד לפניי כי היה רמזור ירוק והוא המשיך לנסוע ואז הגיעה הנתבעת ופגעה בו ובעקבות כך הרכב שלו הסתובב. כשהרכב סיים את הסיבובים, הוא ראה שהרמזור מתחיל להתחלף לאדום חזרה ואז הוא הבין שהוא נסע בירוק.

הנתבעת העידה לפניי כי היא הגיעה לרמזור השני של צומת הולץ ונעצרה, כי חלפו למולה נחיל של מכוניות, היא עמדה באדום וכאשר האדום התחלף היא התחילה לנסוע ואז מר יודלביץ' הגיע ופגע בחלק הקדמי השמאלי של הרכב שלה, מה שגרם להטייתו ולעלייתו על אי התנועה. הנתבעת 1 ציינה כי לא ניתן היה לראות את רכבו של מר יודלביץ'. לפי דעתה, הוא ניסה "לגנוב" אור ירוק והיה אחרון הרכבים שעבר את הצומת והיא עצרה ישר כאשר היא ראתה אותו. הנתבעת 1 העידה כי מר יודלביץ' שאל אותה מי נסע באדום, הוא או היא. היא אמרה לו שהיא לא נסעה באדום.

מבין שתי הגרסאות שהוצגו לפניי, אני מעדיף את גרסתה של הנתבעת. עדותה הייתה קוהרנטית, סדורה והתרשמתי כי היא משוכנעת שהתאונה ארעה כמצוין על ידה. לא מצאתי בגרסתה או בעדותה דבר מה אשר מטיל ספק בסבירות שהדברים אירעו כפי שהיא טוענת להם. אני מאמין לנתבעת 1 כי מר יודלביץ' שאל אותה לאחר התאונה אם הוא נסע באדום או אם היא נסעה באדום. מר יודלביץ' לא הכחיש עניין זה במהלך עדותו לפניי. כמו כן, עצם העובדה שמר יודלביץ' הסיק את נסיעתו באור ירוק ממה שקרה לאחר התאונה ולא ממה שקרה בטרם התאונה, מחזקת את מסקנתי האמורה.

זאת ועוד: בכל אחד מהשרטוטים של הצדדים צוינו שני רמזורים. רמזור אחד ברחוב חיל השריון, שממנו הגיע הנתבעת 1 ופנתה שמאלה לרחוב קיבוץ גלויות ורמזור שני מתחת לגשר של כביש איילון על דרך קיבוץ גלויות שבו, לפי גרסת הנתבעת 1, היא נעצרה לפני שהתחילה בנסיעה ממש בטרם ההתנגשות עם מר יודלביץ'. שני הצדדים מסכימים כי הרמזור השני הנזכר לעיל, הופך לאדום ואינו מאפשר נסיעה רצופה למי שמגיע מרחוב חיל השריון ועובר את הרמזור הראשון ששורטט ע"י הצדדים, כך שלמעשה, ככל שגרסת הנתבעת 1 שלפיה היא הגיעה מהרמזור הראשון המוזכר לעיל (וגרסתה כאמור אמינה עלי), היא הייתה חייבת לעצור בצומת הולץ ברמזור אדום ולא הייתה יכולה להמשיך בנסיעה רצופה לכיוון עלייה לנתיבי איילון.

אני קובע אפוא, כי הנתבעת 1 עמדה במופע אור אדום בצומת הולץ והתחילה את נסיעתה לאחר שהמופע התחלף לירוק ואז ארעה התאונה. בנסיבות אלה, אין ספק כי מר יודלביץ' אחראי לתאונה בשל העובדה שחצה את הצומת באור אדום.

יחד עם זאת, יש לייחס לנתבעת רשלנות תורמת בשיעור של 30 אחוז. גם הנתבעת, אשר עמדה בצומת באור אדום, הייתה מחויבת, לפני תחילת הנסיעה להסתכל היטב ולוודא שהצומת פנויה ולא די בעניין זה להסתמך על מופע אור ירוק שהתחלף ברמזור. לעניין הטענה שלפיה הנתבעת לא הייתה יכולה להבחין ברכב התובע, טענה זו לא הוכחה לפניי וזאת בהיעדר צילומים כלשהם של הצומת שניתן היה להביא אותם לפני ביהמ"ש על מנת להמחיש את זווית הראייה של הנתבעת באותו היום לכיוון שממנו הגיע רכב התובע.

הנזק

בכל הנוגע לשיעור הנזק, התובע המציא חוות דעת שמאית בדבר אובדן מוחלט על סך של 11,100 ש"ח וכן המציא קבלה על שכר טרחת שמאי בסך של 950 ש"ח. הנתבעות לא העלו טענות ממשיות, אם בכלל, למעט הכחשה כללית, לגבי הנזק שנגרם לתובע ולא המציאו חוות דעת שמאית נגדית. בנסיבות אלה, ובכפוף לשיעור האחריות שקבעתי, יש לקבל את התביעה על הנזק הישיר ולקבלת שכר טרחת השמאי. לגבי יתרת התביעה, עבור הוצאות השכרת רכב חלופי, בעניין זה לא ניתנו פרטים ממשיים בכתב התביעה וגם לא במהלך הדיון ולא הוצגה ראייה כלשהי לגבי הסכום שלפי הטענה שולם בפועל ולפיכך יש לדחות רכיב זה ולו בשל כך.

סוף דבר

אשר על כן, הנתבעות תשלמנה ביחד ולחוד לתובע 3,615 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. נוכח התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו.