שור ואח' נ' מפעל הפיס

פסק דין

עניינה של החלטה זו הוא בקשת המשיבה לדחות על הסף את בקשת המבקשים לאשר את תובענתם כתובענה ייצוגית עקב כך שלא עומדת להם עילת תביעה אישית כנדרש בסעיף 4(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

המבקשים הגישו בקשה להכיר בתביעתם כתובענה ייצוגית. התובענה עניינה מסע פרסום בקשר לתוכנית ה"הלוטו החדש" שהשיקה המשיבה. לטענתם, מסע הפרסום המצהיר כי "הפרסים גדלו" וכי "מעכשיו החלומות גדולים יותר וקרובים יותר" מטעה את הציבור הרחב. לפי פרסום זה עלול הציבור לחשוב שהחלום לזכות בפרס קרוב יותר בעוד שלמעשה הוא רחוק יותר, עקב כך שסיכויי הזכייה ב"לוטו החדש" פחתו בשיעור של למעלה מ-38% (למרות שהפרס הכספי אכן גדל) לעומת הסיכויים ב"לוטו הישן" לפני השינוי.

בבקשה ובתצהיריהם טענו המבקשים כי עקב מעשיה ומחדליה של המשיבה היו עלולים לטעות וגם טעו בפועל (סעיפים 5 בתצהירי המבקשים). ואולם בדיון שהתקיים נעשה שינוי חזית על ידי המבקשים. בא כוחם טען: "אנו לא בכדי לא אמרנו מפיהם שהם הוטעו משום שלא זו העילה" (פרו' עמ' 3 ש' 1) ובהמשך: "לא בכדי אנו לא טוענים שהוטענו. אם היינו טוענים שהוטענו, חברי היה אומר עכשיו נלך ונצטרך לגבי לכל איש ואיש אם הוא בקבוצה" (פרו' עמ' 4 ש' 29-27). גם ב"כ המשיבה טען לפי חזית זו ועל פיה תידון הבקשה.

השאלה הדורשת הכרעה - האם עומדת ל"צרכן", כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), עילת תביעה אישית נגד "עוסק", כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, מקום בו לטענתו פרסום שפרסם העוסק "עלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה" (בניגוד לאיסור שבסעיף 2 בחוק הגנת הצרכן) אף שהצרכן לא הוטעה, כאשר הסעד הנתבע על ידי הצרכן אינו סעד של פיצויים אלא סעד של ציווי - קרי צו מניעה שעניינו הפסקת הפרסום וצו עשה שעניינו מסע פרסום לתיקון ההטעיה.

תמצית טענות המשיבה

לעניין קיומה של עילת תביעה אישית: למבקשים אין עילת תביעה - המבקשים לא טוענים שהסתמכו על הפרסום והם גם לא טוענים שניזוקו מהפרסום; מי שלא ניזוק אינו יכול להיות מבקש מייצג בתביעה ייצוגית; המבקשים מנסים להתחכם ולפצל סעדים באופן שהסעד הכספי ייתבע מאוחר יותר בתביעה כספית; התביעה הייצוגית של מבקש שלא ניזוק לא מסיימת את הסכסוך אלא הופכת את בית המשפט לכלי מינוף לתביעה אישית; לגישת המבקשים, יכול כל אדם לתבוע בגין פרסום ש"עלול להטעות" אף מבלי שרכש כרטיס פיס מהמשיבה; הביטוי "עלול להטעות צרכן" נועד להקל על הצרכן להוכיח את תביעתו כאשר נגרם לו נזק. אילו נקט הסעיף לשון "הוטעה", אזי נטל הראיה על הטוען, היה מכביד יותר. מצבם של מבקשים שלא הוטעו לא שונה ממצבו של אדם שלא קנה כרטיס כלל.

לעניין צו מניעה בתביעה ייצוגית: למבקשים אין עילה אישית שעניינה צו מניעה. אין עילה לצו מניעה כי מסע הפרסום לא קיים עוד. אין צורך בתביעה ייצוגית כדי לחייב את המשיבה לנהוג כהלכה, שכן ניתן לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים לצורך זה.

לעניין צו עשה: צו עשה בדרך של פרסום אינו מתאים לתביעה ייצוגית; הסעד לא יתקן את מצבו של הנפגע. תביעה ייצוגית לא נועדה לטובת נפגעים פוטנציאליים בעתיד אלא לנפגעים שנפגעו בפועל וצריך לרפא את נזקם; תובענה ייצוגית לא יכולה להיות כולה צופה פני עתיד; צו עשה שעניינו מסע פרסום הוא למעשה תביעה כספית במסווה ועל כן נדרשים המבקשים להוכיח קשר סיבתי בין ההטעיה לנזק.

תמצית טענות המבקשים

לפי שיטת המשיבה, לא ניתן יהיה להגיש תביעה ייצוגית בגין הטעיה שכן מי שמגיש את התביעה כבר גילה את ההטעיה ואיננו עוד בבחינת מי שעלול לטעות.

אין צורך שהמבקשים יהיו מוטעים, העילה היא שהפרסום עלול להיות מטעה. על פי דעת הרוב בעניין ברזני די שהמבקש הוא מי שעלול להיות מוטעה ואין חובה שהמבקש יהיה אדם שלו היה יודע על הטעות היה נמנע מלהתקשר בעסקה. אין חובה שהמבקשים יהיו מי שגילוי הטעות היה גורם לשינוי בהתנהגותם, שכן אם זה היה המצב, המשיבה הייתה טוענת שיש לבחון לגבי כל אחד מחברי הקבוצה האם הוטעה והאם גילוי הטעות היה משנה את התנהגותו.

מי שעלול להיות מוטעה לצורך חוק הגנת הצרכן הוא כל מי שרכש כרטיס פיס.

לעניין צו עשה: מסע הפרסום נועד לכפות על המשיבה נורמת התנהגות שתסיר את החשש שהמשיבה עלולה להטעות בעתיד. ההטעיה היא מעין עוולה נמשכת, כל עוד המטעה לא מסיר את ההטעיה. המשיבה מקיימת הגרלות מידי שבוע המתבססות על מסע הפרסום שעלול היה להטעות. מבקש פרטי לא יכול לבקש צו עשה פוזיטיבי בשם ציבור שלא מיוצג בבית המשפט. ההליך של תובענה ייצוגית נועד לאפשר למבקש פלוני לייצג ציבור. אין הכרעה בפסיקה לעניין מקרה דומה לענייננו. מהות התובענה הייצוגית עושה אותה לכלי הראוי ביותר לתביעה מעין זו.

דיון

סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע רשימה סגורה של תביעות היכולות להתברר במסגרת הליך של תובענה ייצוגית. הרשימה מפורטת בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות. על פי פרט 1 בתוספת הנ"ל סוג אחד של עניינים בו ניתן להגיש תובענה ייצוגית הוא: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". על כן מכוח התוספת ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילה של הפרת סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן.

סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן קובע:

עיהת"ט תשמ"(א) לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:...".

עיה

ת"ט תשמ