שוקרי עווידה נ' אבו חאטר ואח'

החלטה

לאחר שבחנתי את עילת התביעה, ובתצהיר שצורף בתמיכה לבקשה למתן פסק דין, בהעדר, לא שוכנעתי כי הובא טעם מבורר המצדיק להיעתר לבקשה וליתן פסק דין, כמבוקש.

עיון בכתב התביעה מעלה, כי לא הובאה עילה מפורטת ומספקת, לפיה, זכאי התובע להצהרה על זכויותיו הנטענות, ואין בטענה הכללית והסתמית, לפיה, פסק הדין מבוקש כדי לשמור על זכויותיו ולמנוע טענה נוגדת או פלישה, מקום שלא נטען, כי מי מהנתבעים נקט בפעולה קונקרטית לפגיעה בהן, כדי להצדיק את הפניה לבית המשפט לקבלת סעד. כך בכתב התביעה וכך, בתצהיר שהובא לביסוס ולהוכחת התביעה. גם כאן, לא הובא פירוט עובדתי וטעם של ממש, המבסס את עילת התביעה. זאת ועוד, כפי שנטען ( סעיף 7 ), התובע פנה ללשכת רישום המקרקעין, בבקשה לרישום זכויותיו, וטרם ניתנה החלטה בבקשה.

אכן נכון, נדמה, כי עיון בכתב התביעה מגלה על פניו נסיון"...לנצל שלא כדין את הליכי בית המשפט כדי לעקוף את הדרך הקבועה בחוק לרישום עיסקות במקרקעין"( ע"א 128/71 מוסטפא אחמד אל הוארי נ' עזבון חסן עלי אלחוסין, פד כו (1) 477).

בנסיבות אלה עולה החשש שקיימת מניעה חוקית להשלמת הרישום בפנקס המקרקעין ואין להתיר את סילוקה בדרך של פניה סתמית לבית המשפט. מנגד, ככול שאין מניעה להשלמת העסקה , על התובע לפנות לרשם המקרקעין ומשנטען, כי עשה כן, עליו להמתין למתן החלטתו ולהשלים את הליכי הרישום על פי הדין( ע"א 128/71 , לעיל).

משכך, הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ב, 04 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: