שומרי חמזה נ' כיסראו ראשד

פסק דין

1.תביעה בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע ביום 5.3.08 בעוספיה.

2.לטענת התובע – חנה את רכבו במקרקעיו הפרטיים, בסמוך לביתו. הנתבע חנה את רכבו וחסם את נתיב הכניסה לשביל המוביל לבית התובע. הנתבע ירד מרכבו על מנת לקחת גרוטאות ברזל. עת עבר הנתבע ליד רכבו של התובע ובעודו מחזיק בחלקי הברזל, החל לגרד את רכבו של התובע באמצעות חלקי הברזל שאחז בידיו ללא סיבה או צידוק.

אמו ובתו של התובע הבחינו בנתבע מבצע את הפעולה האמורה.

לרכבו של התובע נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה. סבור התובע כי על הנתבע לפצותו בגין הנזק שגרם לרכבו.

3.לטענת הנתבע – בסמוך לבית התובע ממוקמת דירת מגורים השייכת לו וזו מושכרת. לידה חלקת קרקע בשטח של כמחצית הדונם עליה נטועים עצי פרי. הנתבע נוהג להגיע מדי פעם למקום על מנת לטפל בעצים ולבדוק את המושכר. הנתבע אינו זוכר אם במועד הנטען בכתב התביעה אכן היה בשטח הנ"ל. הנתבע מכחיש בתוקף את טענת התובע כי הוא זה אשר גרם נזק לרכבו, שכן לגרסתו מעולם לא פגע ברכבו של התובע או גרם לו כל נזק. עוד נטען, כי הנתבע לא היה הבעלים של הרכב המצוין ע"י התובע בכתב התביעה והוא בעלים של תא חניה פרטי, כך שאינו נוהג לחנות את רכבו או לחסום את נתיב הגישה למקום חניית רכבו של התובע. חסימת נתיב הכניסה לחניה פירושה חסימת כביש ציבורי צר וחסימת תא חניה של אדם נוסף כך שאין הדבר מתקבל על הדעת.

סבור הנתבע כי טענות התובע בשקר יסודן.

כן נטען, כי חודשים קודם לכן הגיע התובע לבית הנתבע על מנת לדון בסוגיית חלוקת קרקע בינו לבין דודיו. בין השניים התפתחה שיחה לבבית בה היו שותפים בני משפחת הנתבע. במהלך השיחה סיפר התובע אודות סכסוך בינו לבין דודיו בנושא חלוקת הקרקע. על פי הטענה, כאשר בני דודיו של התובע עיבדו את החלק שלו באותה קרקע, פנה התובע לשטח, קשר מוטות חוטי תליה וצנרת טפטוף לרכבו, וגרר אותם בשטח באמצעות רכבו, כך הרס את הקרקע. סבור הנתבע כי פעולתו הנ"ל של התובע היא זו שגרמה לנזק ברכבו והתובע מנסה להעמיס את הנזק על כתפי הנתבע.

בנוסף נטען, כי התובע העובד כסוהר בשב"ס, עוסק גם בעבודות מסגרות ועוזר לאחיו שהינו מסגר. התובע משתמש ברכבו במסגרת עבודתו, מוביל סחורה וברזלים וייתכן כי השריטות ברכב נגרמו במהלך עבודתו.

הנתבע לדבריו, אינו מבין את הבסיס לתביעה, שכן אין כל זיקה בינו לבין הנזק ברכבו של התובע. לגישתו, התובע משתמש בהליכי בית המשפט בשל הליך משפטי אחר בדבר חלוקת מקרקעין המתנהל בין הצדדים וצדדים נוספים.

כמו כן נטען, כי התובע מעולם לא פנה לנתבע בעניין הנזק האמור ו"לנתבע נודע לראשונה על כל העניין רק לאחר קבלת התביעה".

 4.בדיונים שהתקיימו בפניי העידו התובע, אמו, בתו, אחייניתו, אחיו (שהוזמן ע"י הנתבע), הנתבע, בנו ואדם נוסף שזומן ע"י הנתבע.

יצוין כי הנתבע ביקש לזמן עדים נוספים לדיון ולצורך כך נקבע דיון נוסף (שלישי במספר), אלא שמרבית העדים לא התייצבו לדיון.

הצדדים הגישו לתיק בית המשפט מסמכים רבים ותמונות, ובהם הודעות חלק מן המעורבים שנגבו בחקירה משטרתית שנוהלה בגין האירוע, תמונות של זירת ההתרחשות, החלטות שניתנו בקשר לעניינים אחרים ע"י בתי משפט, חוו"ד מומחה מיום 1.6.05 המתייחסת לנזק שנגרם בחלקת ירקות של צד שלישי, ראיות בדבר הבעלות ברכב התובע וראיות אשר יש בהן כדי לבסס "טענת אליבי" מסוימת ביחס למועד קרות הנזק אשר מייחס הנתבע לתובע בחלקת הצד השלישי המצוינת לעיל.

הוברר כי התובע והנתבע הינם בני משפחה.

הנתבע הוא דודו של התובע. בין השניים, כמו גם בין בני משפחה אחרים, קיים סכסוך רב שנים והיחסים ביניהם עכורים מאד. הסכסוך בין הצדדים, עפ"י הנטען, אף מצא את דרכו לערכאות המשפט.

יחד עם זאת, עסקינן באירוע צר ונקודתי ודומה כי יש להותיר את הסכסוך העמוק בין הצדדים בשולי ההליך ולבחון את הראיות שהובאו ע"י התובע. בהתאם יש לבחון, האם ניתן עפ"י נטל הראיה המוטל על התובע, למצוא אחריות לנזקי התובע בפעולת הנתבע. בהקשר זה עומדות לחובת הנתבע מספר עדויות.

אמו של התובע העידה כי הבחינה בנתבע נוטל גרוטאות ושורט באמצעותן את רכבו של התובע.