שומרוני נ' דר' פרידוולד

פסק דין

כללי

בפני תביעה שענינה נזקי גוף. הצדדים חלוקים בשאלת החבות וכן בשאלת הנזק. התובע (יליד 12.8.1953), הצהיר כי ביום 29.4.2003, בעת שביקר אצל הנתבע 1 לצורך טיפול שיניים, התרחשה תאונה כדלקמן (ס' 5-4 לתצהירו):

"בעת שהמתנתי לפעולתו של חומר האלחוש, כשאני שכוב על הכסא, החל ד"ר פרידוולד להתאים את גובה הכסא לנוחיות עבודתו. לפתע הוטחתי קדימה בחוזקה, כאשר משענת הכסא הודפת את חלק גופי העליון קדימה ומאלצת את גופי להתקפל קדימה. קיבלתי מכה חזקה ממשענת הכסא. מעוצמת ההדיפה קיבל גופי הטיה לימין, איבדתי את שיווי משקלי ותוך שניסיתי לייצב את עצמי ולאחוז במשהו יציב, נפלתי מטה לרצפה. נבהלתי מאוד. תחילה לא הבנתי מה קורה איתי, והתחלתי לחוש את ליבי דופק בעוצמה רבה ובמהירות. לאחר מספר שניות, התחלתי לחוש כאבים עזים בגב ובצוואר".

הנתבע הודה כי ציר כסא הטיפולים נשבר (ר' למשל עדותו בפ' ע' 24 ש' 16). ואולם, הנתבע טען כי עוצמת הפגיעה בתובע היתה פחותה בהרבה מכפי שטען (ס' 5-4 לתצהירו): "מר שומרוני התיישב על כסא הטיפולים על מנת לבצע אלחוש מקומי. לאחר שסיימתי לבצע את האלחוש המקומי, משענת כסא הטיפולים נפלה מעט אחורנית כאשר רגליי מצויות תחת משענת הגב ולמעשה עוצרות את הנפילה. לפיכך, עזרתי למר שומרוני לקום מכסא הטיפולים והוא התיישב על כסא הרופא".

במישור הנכות הרפואית: התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר אלישע קרסין, לפיה הנכות הנובעת מהתאונה עומדת על 19% (משוקלל), בגין פגיעה בעמ"ש צווארי ובעמ"ש מותני. ד"ר קובי לידור מטעם הנתבעים חיווה דעתו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. מומחה בית המשפט, ד"ר ניסים אוחנה, אימץ את חוות דעתו של ד"ר לידור בענין העדר נכות צמיתה, אך ציין כי לתובע נגרמו נכויות זמניות בעקבות התאונה.

במישור הדיוני: הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד הטכנאי שטיפל בכיסא. צד ג' הגיש הודעת צד ד' כנגד יצרנית הכסא. צדדי ג' וד' צורפו כנתבעים (ר' החלטה מיום 28.4.2011 בפ' ע' 6). מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעים 2-1 הצהירו הנתבע 1 וכן השיננית שפרה קולב. מטעם הנתבע 3 (וצד ג') הצהיר הוא עצמו. מטעם נתבעת 4 (וצד ד') הצהיר מר שרלי נאווי, מנהל שירות. כל המצהירים נחקרו בפני. המומחים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בטענות כסדרן.

שאלת החבות

אין חולק כי בעת שהתובע היה שכוב על כיסא הטיפולים, נשבר ציר הכיסא התומך במשענת הגב (ר' עדות הנתבע, פ' ע' 24 ש' 16-14). התשתית הראייתית מלמדת, כי כתוצאה מן השבר בכסא, גוף התובע הורם קדימה, ומייד לאחר מכן הוטה ימינה ולאחור; התובע קיבל חבטה במותן ימין מידית הכיסא, וככל הנראה החליק אל רצפת החדר. נסיבות התאונה התבררו מן הראיות כדלקמן:

א.מר זגורי, הטכנאי שטיפל בתיקון הכסא, העיד כי "מקור התקלה הוא בפין הקפיצי אשר נגזר. הפין הקפיצי מקשר ציר בתוך צינור" (ס' 7 לתצהירו). בחקירתו הסביר, כי בביטוי "נגזר" כוונתו ש"הפין היה מרוסק לכמה חלקים" (פ' ע' 50 ש' 33-31). הציר שנשבר תמך במשענת הכיסא (ר' למשל עדות הנתבע, פ' ע' 24 ש' 14). על כן, כאשר הפין הקפיצי נשבר, השתחררה גם אחיזת המשענת, עליה היה מונח על גופו של התובע.

ב.אין חולק כי התובע נפגע במותן ימין כתוצאה מחבטה בידית הכיסא. התובע העיד: "הפעולה הראשונה היתה הטחה בלתי נשלטת קדימה, אחר כך נפלתי לצד ימין תוך חבלה מגוף שאני מניח שזו המשענת של הכיסא ונפלתי ארצה" (פ' ע' 12 ש' 15-14). הנתבע אישר: "... היתה נפילה והוא קיבל מכה... ש. ממה הוא קיבל מכה? ת. אני מניח שמהידית. ש. איפה הידית פגעה בו? ת. במותן ימין" (פ' ע' 37 ש' 27-23).

ג.כזכור, התובע היה שכוב על מיטת הטיפולים, ראשו מוטה לאחור, מוכן לטיפול שיניים. גרסת הנתבע, לפיה נפילת התובע התמצתה בנחיתתו לאחור (ס' 4 לתצהירו), אינה מתיישבת עם העובדה, שהתובע קיבל מכה במותן ימין מידית הכיסא. העובדה שנפגע מידית הכיסא שמימין מחזקת את גרסת התובע, לפיה הועף תחילה קדימה, ומיד לאחר מכן נטה גופו לימין ואז נחבט בידית הכיסא.

ד.ניתן לקבוע ברמה גבוהה של הסתברות, כי כתוצאה מן המהלך הנ"ל, התובע הוסיף והחליק (דרך צד ימין) אל רצפת החדר. בכרטסת הטיפולים רשם הרופא כדלקמן (נ/4):

"בסיום האלחוש [על] כסא הטיפולים של CAVO, משענת הגב צנחה אחורנית כאשר אני יושב מאחוריו. המתרפא התהפך לכיוון אחורנית כאשר לא קיבל מכה בראש מאחר והייתי מאחוריו... בעזרתה של שפרה שהיתה בחדר מאחורי, הורם המתרפא מהרצפה והושב על הכסא שלי. לאחר שתיים שלוש דקות העבר לטיפול בחדר הסמוך".

ה.השימוש בביטוי "התהפך לכיוון אחורנית" מלמד על מהלך פתאומי ומהיר. הוא מחזק את גרסת התובע, לפיה "זו היתה פעולה פתאומית ולא צפויה... אני זוכר שהפעולה היתה פתאומית, בלתי נשלטת..." (פ' ע' 9 ש' 17-15).

ו.התיאור המופיע בהמשך, לפיו "הורם המתרפא מהרצפה" – מדבר בעד עצמו, ומלמד כי התובע מצא את עצמו, בסופו של דבר, על רצפת החדר. המילה "רצפה" היא פשוטה וברורה, ומשמשת בדיבור הרגיל לתיאור רצפה של חדר. אין לקבל את טענת הנתבע כי במילה זו התכוון, כביכול, ל"רצפת הכיסא" (עדותו בפ' ע' 38 ש' 23). גב' קולב, השיננית, הציעה שהכוונה בתיאור שבכרטסת היתה "לזה שהכיסא היה על הרצפה" (פ' ע' 41 ש' 27). פירושים כאלה חורגים מהלשון השגורה, ומעוותים את המובן הטבעי של המילה.

ז.גב' קולב שללה את האפשרות שהתובע נפל לרצפה (פ' ע' 41 ש' 10). היא העידה: "החלק האחורי, של הראש הוא זה שהשתחרר. עד כמה שאני זוכרת הוא נפל על הברכיים של הנתבע" (פ' ע' 41 ש' 13-12). וכן: "הוא לא נפל על הרצפה אלא החלק האחורי (מדגימה תנועת ראש לאחור), הוא על הברכיים של ד"ר פריוולד. לא הוא אלא החלק האחורי של הכסא" (פ' ע' 41 ש' 17-15). אך עדות זו אינה שוללת את גרסת התובע, לפיה בסופו של המהלך, התובע נמצא על רצפת החדר, ועל כן היה צורך להרימו. שוב יש להזכיר כי תוך כדי המהלך, גופו של התובע נחבט בידית הימנית. ניתן להניח כי הטית הגוף והמהלך המהיר של ההתרחשות, הובילו להחלקתו אל הרצפה, כמצוין בכרטסת. מן הסתם, תרמה לנפילה על הרצפה גם העובדה שמדובר באדם כבד משקל (ר' בחוות דעתו של ד"ר לידור, המציין כי משקל התובע הוא 116 ק"ג וכי הוא סובל מהשמנת יתר).

כך או אחרת, התאונה לא מנעה את המשך טיפולי השיניים, עוד באותו יום וזמן קצר לאחר התאונה (ר' עדות התובע, פ' ע' 8 ש' 19; וכן ס' 7 לתצהיר הנתבע). לאחר סיום הטיפול, התובע התלונן כי אינו חש בטוב; הנתבע דאג שיקבל כדור נורמיטן להקלה בלחץ דם, וזאת לאחר שהתברר כי התובע לא נטל את המנה היומית הקבועה (ס' 7 לתצהיר התובע; ס' 8 לתצהיר הנתבע). אף בוצעה לו במקום בדיקת א.ק.ג., שלא העלתה ממצא (ס' 8 לתצהיר התובע; ס' 10 לתצהיר הנתבע). לבקשת התובע, הנתבע רשם עבורו הפניה לחדר מיון (ר' נספח א' לתצהיר התובע), והתובע לווה על ידי הסייעת במרפאה לחדר מיון בבית החולים הסמוך (ס' 12 לתצהיר הנתבע וכן עדותו בפ' ע' 26 ש' 3-1; עדות התובע, פ' ע' 10 ש' 10-7).

בתעודת חדר המיון נרשם שהתובע התלונן על כאבי צוואר (ר' סיכום טיפול בחדר מיון מיום 29.4.2003, נספח ב' לתצהיר התובע). נרשם כי "אין עדות לנזק גרמי חריף", לא בעמ"ש צווארי ולא בעמ"ש מותני. התובע שוחרר עם המלצה למנוחה ל- 3 ימים ותרופה נגד כאבים.

לתובע לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המומחה מטעמו, ד"ר קרסין, העריך שהתאונה החמירה את מצבו הקודם בתחום בעיות הגב, וכי רמת נכותו דהיום קשורה בחלקה בקשר סיבתי לתאונה. לעומתו, ד"ר לידור, מטעם הנתבעים, סבר כי התאונה לא הותירה נכות. ד"ר לידור ציין כי "ניתן ללמוד מהתיעוד הרפואי כי לא חל שינוי במצבו של ישראל בעקבות הארוע הנטען לעומת מצבו קודם לכן; אותן תלונות לאחר הארוע היו לו גם קודם לכן, בין היתר לאחר שנפל בעת עבודתו בשנת 1993 ולאחר שהיה מעורב בשלוש תאונות דרכים" (ר' בע' 5 לחוות דעתו).