שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת שרשרת שארעה ביום 27/10/11 בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

בגין תאונה זו, תלויה ועומדת תביעה נוספת בתא"מ 28347-05-13. קודם לדיון בתביעה דנן, ביקשו הצדדים איחוד הדיון בין שתי התביעות, ולאחר שקויימו שני דיונים, ביום 30/3/14 ניתנה החלטה כב' הנשיאה לאחד את הדיון. יצויין, כי ב"כ התובעת בתא"מ 28347-05-13 נכח בדיונים שהתנהלו בתיק, כך שאין חשש שנגרעה זכות מזכויותיו.

הרכב הראשון בשרשרת הינו רכב מסוג טיוטה אשר היה מבוטח על ידי התובעת בתא"מ 28347-05-13 (להלן: "רכב הטיוטה"), מאחוריו היה רכב מסוג יונדאי בו נהג הנתבע 1 בתא"מ 28347-05-13, ברכב בבעלות הנתבעת והתובעת שכנגד בתיק 44501-05-12 (להלן: "רכב היונדאי"). הרכב האחרון בשרשרת היה רכב מסוג מיצובישי, אשר היה מבוטח על ידי התובעת בתא"מ 44501-05-12 (להלן: "רכב מיצובישי").

הצדדים חלוקים בנוגע לאופן קרות התאונה –

נהג הטיוטה העיד, כי נסע בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה נתיבים, רכב לפניו בלם לפני רמזור ירוק ממש לפני הצומת, כשהוא בנתיב השמאלי ביותר, הוא בלם כדי לא להיתקע בו, לא נתקע בו והרכב המשיך לנסוע והוא עצמו נעצר בצמוד אליו. רכב שמאחוריו פגע בו ולאחר מכן חש מכה נוספת בעוצמה ממש זהה. העד העיד, כי הוא זוכר שהרכב שמאחוריו נטה לאחד הכיוונים וניסה להתחמק כדי לא להתקע בו. כאשר נשאל באיזה נתיב היה הרכב שמאחוריו, השיב, כי היה בנתיב הכי שמאלי מאחוריו בזמן שהוא החל להאט. כאשר נשאל לגבי עוצמת המכות, השיב, כי המכות היו כמעט זהות. העד העיד, כי במקום לא הייתה פניה שמאלה.

נהג היונדאי העיד, כי נסע בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים, כל הנתיבים הובילו ישר ולא היתה פניה שמאלה, הוא ראה רמזור ירוק למרות זאת רכב שלפניו ביצע בלימת חרום, גם הוא ביצע בלימת חרום לא הספיק לעצור, היה אולי מטר ביניהם, כמעט עצר עצירה מוחלטת, הרגיש מכה מאחור, רכב שמאחוריו פגע בו חזק מאוד והעיף אותו קדימה. הנהג הכחיש מכל וכל כי חתך את הנהגת שמאחוריו וטען כל העת, כי היה בנתיב השמאלי ביותר, אף כי יכול להיות שניסה לסטות ימינה וזאת בזמן בלימת חירום. כאשר נטען בפניו, כי רכבו נפגע בצד השמאלי האחורי שמתיישב עם סטיה מנתיב, טען, כי לא סטה מהנתיב ונפגע מהרכב שמאחוריו.

נהגת מיצובישי, הרכב האחרון שבשרשרת העידה, כי נסעה בנתיב האמצעי מבין 3 נתיבים, רכב שהיה מעט לפניה בנתיב הימני חתך אותה ונעמד בצורה אלכסונית לפניה והיא פגעה בו מאחור כיוון שלא הספיקה לבלום. לדבריה, ככל הנראה רצה לפנות שמאלה שכן זה היה רמזור שיש לו פניה שמאלה. הנהגת טענה, כי הרכב האמצעי פגע ברכב שהיה מקדימה. העדה הוסיפה כי לא ראתה כלל את הנהג ברכב הראשון, אף שבדיעבד ידעה שעוד רכב נפגע.

לאחר שבחנתי את גרסאות הנהגים, כאשר הנהג ברכב הטיוטה שהיה ראשון בשרשרת הוא בבחינת עד ניטראלי שאין לו עניין מי מן הנהגים האחרים אחראי לתאונה, אני מעדיפה את גרסתו לאופן התרחשות התאונה. יצויין, כי כבר בהודעתו לחברת הביטוח דווח העד על אופן ההתרחשות עליו חזר גם בבית המשפט, כאשר ציין כי בעקבות בלימה של כלי רכב לפניו, הרכב שמאחוריו פגע ברכבו ולאחר שפגעו ברכב שמאחוריו מאחור הוא פגע בו שוב. העד העיד, כי התאונה הייתה בנתיב השמאלי ולא בנתיב האמצעי, ושני הנהגים הן נהג הטיוטה והן נהג היונדאי העידו, כי לא הייתה במקום פנייה שמאלה, בניגוד לטענת נהגת מיצובישי.

אשר לעובדה שעיקר הפגיעה מאחור ברכב היונדאי הייתה בצד השמאלי אחורי, אפשר שהדבר נבע מכך שהרכב ניסה לסטות ימינה במהלך הבלימה, או כתוצאה משינוי מנח הרכב בשל התאונה הראשונה בינו ובין רכב הטיוטה.

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי התאונה ארעה כך שבעקבות בלימת רכב הטיוטה פגע בו רכב היונדאי מאחור, רכב מיצובישי הצטרף לתאונה קיימת ופגע ברכב היונדאי תוך שהוא הודף אותו פעם נוספת לרכב הטיוטה וגורם נזקים נוספים לרכב הטיוטה וכן לחלק האחורי והקדמי של רכב היונדאי.

יצויין, כי עיון בדו"ח השמאי של רכב היונדאי מעלה, כי הנזק במוקד הקדמי הוא בסך של 9,155 ₪ והנזק למוקד האחורי בסך של 3,931 ₪, כאשר הפגיעה בחלקי הפח במוקד הקדמי היא משמעותית ומלמדת על פגיעה קודמת להדיפה על ידי רכב המיצובישי.

לאור האמור, אני קובעת כדלקמן –

דינה של התביעה בתא"מ 28347-05-13, שהיא תביעת רכב הראשון בשיירה להתקבל במלואה, כך שעל אלבר חברה לביטוח בעלת רכב היונדאי לשאת ב- 70% מן הנזק שנגרם ועל מבטחת רכב מיצובישי, לשאת ב- 30% מהנזק שנגרם. כפי שעולה מן המסמכים בתיק מבטחת רכב המיצובישי שומרה חברה לביטוח, הינה צד לתביעה (אף שלא נתבעה בכובעה כמבטחת המיצובישי), משכך איני

רואה קושי בקביעה זו, במיוחד נוכח האיחוד בין התביעות. ככל שיש צורך אני מצרפת את שומרה חברה לביטוח כנתבעת בכובעה כמבטחת רכב המיצובישי בתביעה זו (על צירוף נתבע בשלב פסק הדין ראה (תא 2540/98 שם טוב שם טוב נ' אורי שרון (ירושלים), (15/04/2002)).

התובעת בתא"מ 28347-05-13, הגישה חוו"ד שמאי ומסמכים שלא נסתרו מהם עולה, כי נשאה בתשלום סך של 6,171 ₪. התובעת זכאית לסכום זה בצירוף הצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העד מטעמה כפי שנפסק בישיבה מיום 30/3/14 ושכ"ט בסכום של 1,250 ₪, הכל בהתאם לחלוקה שנקבעה לעיל.

דינה של התביעה העיקרית בתא"מ 44501-05-12 להדחות, שכן התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי רכב היונדאי סטה לנתיב נסיעת נהגת התובעת ובשל כך נגרמה התאונה.

התביעה שכנגד מתקבלת, כך שעל הנתבעת שכנגד לשאת בתשלום מלוא הנזק האחורי שנגרם לרכב ו- 30% מן הנזק הקדמי.

במוקד האחורי נגרם לנתבעת שכנגד נזק בסכום 3,931 ₪ ובמוקד הקדמי 9,156 ומשכך על הנתבעת שכנגד לשלם לה סך של 3,931 + 30% X 9,156 = 6,678 ₪ וזאת בצירוף הצמדה מיום התשלום.

כמו כן, על הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד ירידת ערך 2.33% (בהתחשב במוקדים שנקבעו), דהיינו 1,792 ₪, בצירוף הצמדה מיום התאונה, וכן שכ"ט שמאי בסך 800 ₪ בצירוף הצמדה מיום התשלום.