שומינוב נ' נחשון ע'י פרקליטות מחוז ד ואח'

פסק דין

לפניי כתב תביעה מתוקן שהגיש התובע כנגד הנתבעת, ובמסגרתו טען כי בזמן שהיה במעצר אצל הנתבעת, ביום 4.2.2013, הותקף ללא כל סיבה, וכל זאת בגלל שטען שאין לו מקום ישיבה ברכב ("הפוסטה"), שהיה אמור להובילו מבית הכלא אוהלי קידר לדיון בבית המשפט, ובגין כך הוצא מהרכב, ונציגי הנתבעת שברו את משקפיו, הפליאו בו מכות, ושברו את שיניו התותבות, וכתוצאה מכך הוא סובל מבעיות ברגליו, קשיים בעמידה וכן נגרמה פגיעה בשמו הטוב ובתדמיתו.

יש לציין כי בכתב התביעה המתוקן (מיום 12.01.14) לא צוין במפורש סכום התביעה, אלא שבנוסח כתב התביעה הקודם שהוגש לתיק ביום 13.10.13 נטען כי עלות רכישת שיניים תותבות הינה בסך של כ- 8,000 ₪ ועלות רכישת משקפיים הינה בסך של כ- 1,300 ₪, וכן נדרש לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, ומכיוון שעסקינן בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, ובשים לב לכך שהתובע אינו מיוצג על ידי עורך דין, לא ראיתי לנכון לזקוף לחובתו של התובע את אי ציון סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן, ולטעמי ניתן, בנסיבות העניין, להתייחס לסכומי הנזק שנטענו על ידי התובע בנוסח הקודם של כתב התביעה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט מטעמה והכחישה את הטענות שנטענו על ידי התובע, אם כי מצאה לנכון לציין, בין היתר, כי "כתוצאה מהאירוע לא נפגע התובע (כמצוין בדו"ח בדיקת החובש מאותו יום – מצ"ב). יחד עם זאת, משקפיו של התובע נמצאו כשהם שבורים".

ביום 26.02.2014 נערך בפניי דיון הוכחות בתביעה הנידונה, ובמהלכו נשמעו עדויותיהם וחקירותיהם של התובע, וכן של שלושה עדים מטעם הנתבעת, ונשמעו סיכומים בעל פה.

יש לציין כי במהלך הדיון התובע חזר והתפרץ בחמת זעם על עדי הנתבעת, ועל נציג הנתבעת, מפרקליטות מחוז דרום, ונדרשתי לא אחת לנתב את התובע למסלולו הענייני של הדיון.

אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי, ראיתי לנכון לדחות את התביעה, מכיוון שלא מצאתי שהתובע הניח בפני ראיות בכמות ובאיכות מספקת לצורך הוכחת התביעה.

התובע טען והעיד שבמועד האירוע סוהר נטל ממנו שלא כדין שתי קופסאות סיגריות, ולאחר מכן כאשר עלה על הרכב כשהוא אזוק בידיו וברגליו, מצא שאין לו מקום ישיבה ברכב, ואז דפק על דלת הרכב, וצעק שאין לו מקום ישיבה, ובהמשך לכך התנפלו עליו מספר נציגים של הנתבעת מיחידת נחשון, וגררו אותו בידיו בצורה אלימה, למרות שלא היה כל צורך בכך, ותוך כדי כך שברו את שיניו התותבות, ואת משקפיו, וכבלו אותו.

כן העיד כי לאחר האירוע לא נבדק על ידי חובש של הנתבעת, ולא הגיש תלונה על האירוע מכיוון שנענה לבקשת נציגי הנתבעת להסכים להסדר לגבי וויתור הדדי על הגשת תלונות בגין האירוע, ומצא לנכון להגיש את התביעה רק לאחר שהחלה חקירת משטרה בעניינו.

מטעמה של הנתבעת הובאו לעדות שלושה עדים.

העד, מר אהרון קנבוקר, שהינו נציג יחידת נחשון, ובמועד הרלוונטי שימש כנהג הרכב, העיד כי בבוקר האירוע, קיבל עצורים לצורך הובלתם ברכב שעמד בחנייה של בית הכלא אוהלי קידר, כאשר התובע הגיע למקום כשהוא עצבני, וגידף גידופים שונים, ולאחר שהתובע נכנס לרכב העד נעל את דלת התא. לאחר מספר דקות התובע החל לדפוק בדלת ולאיים על העד "אני אחפש אותך... ואני יודע איפה למצוא אותך". לדבריו, הוא ומש"ק נוסף בשם אופיר פתחו את הדלת, ואז ראה שהתובע שהיה אזוק בידיו הרים את שתי ידיו מעל ראשו מתוך כוונה להלום בו, ואז נעל את דלת הרכב, וקרה לקצין נידם. הקצין הגיע עם עוד מספר נציגים מיחידת נחשון, פתחו את דלת הרכב, ואז התובע התפרע, ונציגי יחידת נחשון הורידו את התובע מהרכב, תוך שהם אוחזים בו, ולדבריו ככל שלא היו אוחזים בתובע האחרון היה מכה אותם. לאחר הורדת התובע מהרכב, ולאחר שהשתלטו עליו נציגי יחידת נחשון, ולאור התנהגותו, התובע נכבל באמצעות אזיק משולב.

כן העיד כי ברכב קיימים שני תאים, האחד המכיל 22 מקומות, והשני המכיל 6 מקומות, וכי במועד האירוע הוכנסו לתא הגדול 22 עצירים לרבות התובע.

עוד העיד שלא ראה שמי מנציגי יחידת נחשון אשר השתלטו על התובע שברו את שיניו התותבות, או את משקפיו, ואף לא זכר שהיו לו משקפיים.

הקצין עידן נידם העיד שביום האירוע שימש כמפקד צוות העברת העצורים ברכב, והודיעו לו שיש בעיה עם עציר שניסה לתקוף את הנהג אהרון, ואז הגיע עם כוח של נציגי יחידת נחשון במטרה להוציאו מהרכב, אלא שהתובע התפרע והיה צורך בהפעלת כוח כדי להשתלט עליו ולאזוק אותו באזיק משולב, כדי לנטרל את מסוכנותו. כן העיד כי במהלך האירוע לא שם לב לכך שנשברו משקפיים אך הפנה בעניין זה לדו"ח האירוע שנרשם על ידו, שבו ציין כי בזמן ההשתלטות על התובע נשברו משקפיו (נ/1).

עוד העיד כי התא הגדול ברכב "הפוסטה" מכיל 22 מקומות והתא קטן מכיל 6 מקומות, וכי ביום האירוע הוכנסו לתא הגדול 22 עצירים לרבות התובע, ולא יותר מכך, וכן העיד כי נשמרת הקפדה יתרה לגבי מספר העצירים שניתן להכניס לכל אחד מהתאים, ואף ציין כי לאחר הכנסת העצירים לתאים ברכב ה"פוסטה" מתבצעת ספירה, וככל שמתברר שהוכנסו עצירים במספר העולה על מקומות הישיבה בתאים, מעמידים את מספר העצירים על פי מקומות הישיבה ולא יותר מכך, ובמידת הצורך מעבירים חלק מהעצירים לרכב המכונה- ה"פוסטה" הקטנה.

מר שי שורדקר, נציג יחידת נחשון, העיד כי הוא והקצין נידם הגיעו לרכב ה"פוסטה", ולאחר ששי פתח את הדלת של התא – "... העצור ניסה לתקוף עם אזיקים בנגיחה לכיוון שלנו עם האזיקים ועם הידיים למעלה, תפסתי באזיק היד שלו תפסתי אותו והורדתי אותו לריצפה כדי להשתלט עליו ולמנוע פגיעה בנו. לאחר מכן כבלנו אותו משולב לאחור ושהורדנו אותו לכיוון הרכב השני, הוא צעק תפתחו לי את האזיקים "אני אזיין אתכם" זה מה שאני זוכר" (ע' 15, ש' 3-10).

כן העיד כי היה חלק מצוות ההשתלטות על התובע שכלל חמישה אנשים.

התובע טען במהלך חקירתו הנגדית של מר שי שורדקר כי האחרון שבר את משקפיו, אלא שהעד הכחיש זאת (ע' 16, למעלה). העד שי שורדקר ציין בעדותו כי רק בסוף ההשתלטות על התובע הבין שהתובע לא מוצא את משקפיו, וכי משקפיו נשברו (ע' 15, ש' 1-2).

התובע טען כי במהלך ההשתלטות עליו אחד האסירים הגיח מרכב הפוסטה וניסה לסייע לו כאשר דקר בסכין יפנית את אחד מנציגי יחידת נחשון, אלא שהעד שי שורדקר שלל טענה זו, והעיד כי במהלך ההשתלטות על התובע, האחרון "... השתולל היה בלהט של כעס ועצבים...", ובתום ההשתלטות הבחין שבמהלך האירוע נגרמה לו (לעד) שריטה קלה ושפשוף ביד שמאל, ובמהלך האירוע כולו לא הייתה כל התערבות של אסיר אחר, ולאחר הוצאת התובע מהרכב הנהג סגר מיד את הדלת כדי למנוע יציאת עצורים נוספים (ע' 15, ש' 15-21).

יש לציין כי במהלך חקירתו הנגדית התובע לא הכחיש את הטענה שלפיה במועד האירוע גידף את הסוהרים, אלא שטען שגם אם קילל או גידף, עדיין לא היה מקום להתייחס אליו כפי שהתייחסו אליו נציגי יחידת נחשון.