שומונוב ואח' נ' אור ואח'

פסק דין

1. תאונת דרכים מיום 9.11.08, בשעת צהריים, סמוך לצומת הרחובות וייצמן ובילינסון, בנתניה.

אין מחלוקת כי רחוב וייצמן הוא רחוב ראשי, ובו שני נתיבים, כיוון נסיעתם של כלי הרכב המעורבים, וכי רח' בילינסון מתחבר אל רח' וייצמן, ובמוצאו תמרור: האט ותן זכות קדימה (התרשים ת/ 3).

התביעה הוגשה כנגד הנהגת המעורבת, הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), וכנגד המבטחת שלה, חב' שירביט (הנתבעת 2).

2.התובעת טוענת כי נסעה בנתיב השמאלי ברח' וייצמן, כיוון שהתכוונה לפנות שמאלה ברמזור הקרוב. כאשר חלפה על פני המוצא של רח' בילינסון, יצא משם לפתע רכבה של הנתבעת, מבלי לציית לתמרור שבמוצא הרחוב, ותוך שהנתבעת אינה נצמדת לימין, אלא "חותכת" באלכסון, היישר לעבר הנתיב השמאלי שברח' וייצמן ומתנגשת בצדו הימני-קדמי של רכב התובעת, עם הדופן השמאלי-אחורי של רכבה.

התובעת שללה את טענת הנתבעת, כי עקפה אוטובוס שעמד בתחנה, לפני מוצא רח' בילינסון.

3.הנתבעת טוענת כי היא לא יצאה אל רח' וייצמן מרח' בילינסון אלא ממוצא של רח' פנימי אחר, שנמצא מעט לפני מוצא רח' בילינסון, כמתואר בתרשים נ/ 1.

עוד טוענת היא כי בתחנת האוטובוס שלפני אותו רחוב פנימי עמד אותה עת אוטובוס, שחסם את הנתיב הימני, כיוון שאין בתחנה "מפרץ". לדברי הנתבעת, היא יצאה מהרחוב הפנימי אל רח' וייצמן, תוך שהיא נצמדת לימין הכביש, המשיכה לנסוע בנתיב הימני ברח' וייצמן ואף חלפה על פני המוצא של רח' בילינסון, ורק לאחר מכן ביקשה לעבור מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, לצורך פנייה שמאלה ברמזור הקרוב. הנתבעת טוענת כי היא אותתה על כוונתה לפנות שמאלה ובדקה במראות את המצב בכביש מאחוריה, ואז ראתה רק את האוטובוס שעומד בתחנה, אך לא ראתה רכב נוסף. הנתבעת טוענת החלה לעבור לאט לנתיב השמאלי, בזווית-הטייה מינורית, ולא באלכסון, כטענת התובעת, ולפתע הגיעה התובעת במהירות רבה, כנראה, לאחר שעקפה את האוטובוס, והתנגשה בדופן השמאלי-אחורי של רכבה, שהיה עדיין למעשה בנתיב הימני של הכביש.

4.מטעם התובעת העידה גב' אלונה ברוצקי שישבה לצידה ברכבה.

העדה אישרה קיומה של תחנת אוטובוס, במרחק מה לפני מוצא רח' בילינסון, אך לא זכרה אם עובר לתאונה עמד בה אוטובוס. על כל פנים, לדבריה, התובעת חלפה כבר על פני תחנת האוטובוס, ורק לאחר מכן ראתה העדה את רכב הנתבעת יוצא אל רח' וייצמן מרח' בילינסון:

"אני אומרת שהרכב שלה יצא מרח' בילינסון. היינו בנתיב השמאלי לצורך הפנייה באותו רמזור שהנתבעת טוענת שרצתה לפנות. הרכב שיצא יצא בזווית חדה מדי שמאלה. אני ראיתי את רכבה יוצא מבילינסון. לא ראיתי שהיא נסעה כטענתה בצד ימין של רח' וייצמן, ורק קרוב לרמזור החלה לאותת שמאלה לפנות לנתיב השמאלי. היא לא החלה לאותת שמאלה. היא יצאה בזווית ישירה מבילינסון לנתיב השמאלי (מצביעה על הנתיב שלה על גבי נ/ 1)."

5.לאחר ששמעתי את שתי הנהגות ואת עדת התובעת, אני מקבלת את גירסת התובעת לגבי נסיבות התאונה, שאמינה בעיני יותר מגירסת הנתבעת.

6.על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים (התובעת ובעלה) את הנזק לרכבם על פי חוות דעת השמאי (בהפחתת המע"מ, כיוון שהרכב נמכר מבלי שתוקן), ושכ"ט השמאי, בסה"כ 5,576 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה: 9.11.08, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובעים הוצאות המשפט בסך 600 ₪ (בהתחשב גם בהתייצבות העדה מטעמם), שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

7.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ל' חשון תש"ע, 17 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: