שולץ נ' בירנבוים

פסק דין

1.בתום שמיעת ההוכחות ביום 14.6.10 הודיעו הצדדים על הסכמתם לפסיקה בדרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) בין סכום המינימום של 50,000 ₪ לסכום המקסימום של 150,000 ₪.

הסכמת הצדדים נתנה לאחר שפרקליטיהם הסבירו להם את מהותו ומשמעותו של ההליך, ואף אני הסברתי לצדדים את ההליך ושוכנעתי כי נתנו הסכמתם לאחר שהבינו את מהות ההליך.

2.לגרסת התובע איחר הנתבע בפינוי המושכר במשך 15 יום, לא שילם דמי שכירות לתקופת האחור ואף הותיר חובות לעיריית רמת גן, לחברת החשמל ולוועד הבית.

בנוסף, נטען כי הנתבע הותיר נזקים במושכר הן לשלד המבנה והן לפנים המושכר, כמפורט בחוות הדעת של השמאי חיים משגב שהוגשה.

לצורך ביצוע התיקונים נדרש פרק זמן של כ- 5.5 חודשים מה שגרם להפסדים לתובע.

סך כל סכום התביעה 283,928 ₪.

3.לטענת הנתבע מבקש התובע להתעשר על חשבונו תוך שביצע שיפוץ כללי במושכר וטוען שאלו תיקונים במושכר.

העבודות שביצע התובע השביחו את הנכס שהינו בניין ישן ששימש לתעשייה או מסחר ולאחר השיפוצים הותאם לשמש כמשרד.

אין אבחנה בין עבודות שנדרשו בשל נזקים שגרם הנתבע עקב שימוש בלתי סביר במושכר, לבין עבודות שיפוץ כלליות שאינן באחריותן.

4.מעדויות הצדדים התגלתה מחלוקת לגבי מועד החזרת החזקה במושכר וכן לגבי פיר המעלית.

הנתבע טען כי החור בתקרה היה קיים והוא רק התקין בו מעלית למשאות אך מודה כי קדח חור קטן לפילו של הקמח, ואילו לגרסת התובע מי שקדח את פיר המעלית הוא הנתבע, ועיקר הנזקים נובעים מכך.

כן התגלתה מחלוקת מי פתח את הדלת בקיר המשותף למושכר ולשכן כאשר הנתבע מודה כי פתיחת הדלת נעשתה בתקופת השכירות.

5.עיינתי בכל המסמכים שהגישו הצדדים לתמיכה בטענותיהם וכן בתצהירי העדות הראשית, חוות הדעת ובחקירותיהם של העדים השונים ושקלתי את סבירות הגרסאות והטענות, ואף הבאתי במסגרת כלל השיקולים את עקרון הפשרה אשר בבסיס ההסכמה הדיונית.

6.אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 90,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 8.9.09, ועד לתשלום המלא בפועל.

כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו.

ניתן היום, ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: