שויקה ואח' נ' נאורי ואח'

פסק דין

1.המבקשים והמשיבים הינם שכנים המתגוררים בבית משותף.

ביום 21.9.06 ניתן פסק דין על ידי המפקחת על רישום המקרקעין, במסגרתו ניתן צו המורה למשיבים להרוס קיר שבנו על גג הבית (תיק 108/05).

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ניתנה למשיבים ארכה להריסת הקיר עד ליום 8.1.09 (ע"א 4198-08-07), ולטענת המבקשים עד להגשת בקשה זו לא פעלו המשיבים על פי פסק הדין ולא הרסו את הקיר, ועל כן יש לכוף אותם לציית לצו מכוח פקודת בזיון בית משפט, לרבות באמצעות קנס.

לבקשה צורף תצהיר מטעמו של יוסף שוויקה, וכן תמונות שצילם בתאריכים שונים, ובהן נראה כי רק חלק קטן מהקיר נהרס, תוך השארת לכלוך וחומרי בנין במקום (ת/1).

2.המשיבים הכחישו את טענות המבקשים וטענו כי פסק הדין של המפקחת על רישום המקרקעין בוצע וקויים במלואו, כאשר הם הרסו את הקיר בזהירות מתוך כוונה שלא לגרום נזק לאיטום הגג, והתמונות שהציגו המבקשים הן חלקיות ואינן משקפות את המצב האמיתי בשטח.

המשיבים הוסיפו כי בזמן שחלף מאז ניתן הצו, ביקש אחד השכנים, אלון בולדו, היתר בניה להקמת קיר בדיוק במקום בו מצוי הקיר שהיה צריך לההרס על ידם, ומשקיבל היתר בניה לא היה עוד צורך בהריסת הקיר, כשהדבר אף שימש נימוק להארכת המועד להריסה שניתן על ידי ערכאת הערעור. למרות זאת, ועל מנת שלא יחשבו כמפירי צו, הרסו המשיבים את הקיר והשכן בולדו בנה קיר חדש מטעמו על חורבות הקיר ההרוס (סעיפים 8-11 לתצהיר נ/1).

3.ביום 13.12.09 התקיים דיון בו העלו הצדדים את טענותיהם, והגם שתצהיריהם כוללים עניינים שונים הקשורים בהליכים משפטיים מרובים שהתקיימו ביניהם במהלך השנים, הרי שבסופו של דבר המחלוקת מצומצמת לשאלה אחת - האם הרסו המשיבים את הקיר נשוא פסק הדין.

לצורך בירור העובדות היתרתי למשיבים לצרף תצהיר מטעמו של השכן בולדו, שבו טען בולדו כי הוא זה שבנה את הקיר לאחר שהמשיבים הרסו אותו בהתאם לפסק הדין (סעיף 8.22-8.26 לתצהיר נ/2).

4.לאחר הגשת תצהירו של בולדו הגיש המבקש תצהיר משלים, בו תיאר את המחלוקות בינו לבין בולדו, לרבות צו מניעה שניתן לבקשתו במסגרת הליכים המתנהלים ביניהם, כשהוא שב וטען כי בולדו והמשיבים משתפים פעולה כדי להתחמק מביצוע פסק הדין, ולרוקן מתוכן החלטות שיפוטיות (ת/2).

5.כאמור השאלה היחידה העומדת לדיון היא האם הוכיחו המבקשים כי המשיבים לא מילאו אחר פסק הדין ולא הרסו את הקיר, והאם יש מקום לאכוף אותו על פי פקודת בזיון בית משפט.

המבקש שוויקה נחקר על תצהיריו ועל האמור בהם, לפיהם הקיר לא נהרס, וכי בולדו והמשיבים עושים יד אחת ומתחמקים מלמלא אחר פסק הדין, ותיאר מצב לפיו הוא אינו מתגורר בארץ דרך קבע, ומגיע לביקור מספר פעמים בשנה, ובחודשים דצמבר 2009 עד פברואר 2010 לא שהה בארץ.

לדבריו, ב-20.12.09 הקיר היה בשלבי הריסה, גובהו הונמך, והדלת שהיתה במרכזו הוצאה והפתח נסגר (עמוד 8), תוך שהפנה לתמונות שצילם. ואולם, כשנשאל המבקש על מועד הצילום, הוא לא ידע לנקוב בתאריך המדוייק, למעט באלו המופיעים על גבי התמונות.

המבקש נשאל מנין הוא יודע שהקיר לא פורק במלואו על ידי המשיבים, והשיב:

"מה שראיתי צילמתי. לא ראיתי שפירקו אותו אבל ראיתי שבנו עליו...

זו לא הנחה. אני יודע שצריך להרוס והקיר קיים. אני לא יודע עובדתית כי אני לא גר במקום ואני לא נמצא שם 24 שעות" (עמוד 8).

מהעדות עולה איפוא כי המצהיר היה עד להריסה חלקית של הקיר ולשינוי שנעשה במקום, כמו גם לעובדה שהוקם קיר אחר תחת זה שנהרס, אולם אין הוא יודע מי הקים את הקיר החדש המצוי שם עתה, והתמונות שלכאורה רלוונטיות צולמו במועדים בלתי ידועים.

6.המשיב נחקר אף הוא על תצהירו והעיד כי בינואר 2009 היה הקיר בשלבי הריסה שנמשכה על פני 3 שבועות מיום בו ניתנה לו הארכה:

"אני לא יודע לומר תאריכים מתי הרסתי את הקיר עד הסוף... 3 שבועות הרסתי אותה עד גובה של 10 ס"מ שזה גובה האיטום..." (עמוד 10).

המשיב נשאל על כתב האישום בו הודה, ולפיו פקח שהגיע למקום מצא כי הקיר לא נהרס למרות הצו שניתן, והמשיב הסביר כי הפקח הגיע בשלבי ההריסה, ובמועד הדיון באפריל 2009 היה הקיר הרוס לחלוטין, תוך מילוי פסק הדין (עמוד 10).